סגירת תיק גלעד שרון, אלי סולם מנכ"ל התנועה לאיכות השלטון
נגד גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, נפתחו ארבע חקירות פליליות במרוצת השנים: בפרשת מימון הבחירות המקדימות בליכוד בשנת 2000 –החשד, קבלת כספים מעבר למותר על פי חוק מימון מפלגות.

התיק נסגר מחוסר אשמה; פרשת מימון הבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 2001. החשד, מפלגות עבירות על חוקי הבחירות, שנסגרו מחוסר אשמה וחשד לשוחד נסגר בשל חוסר ראיות מספיקות; פרשת החזר כספי מימון בחירות על ידי שרון באמצעות הלוואה מאיש העסקים סיריל קרן. החשד, מתן שוחד לאריאל שרון, באמצעות בנו גלעד שרון, מאיש העסקים האוסטרי מרטין שלאף. הפרקליטות החליטה "לא בלב קל" לסגור את התיק עקב היעדר ראיות מספיקות. והפרשה האחרונה ברשימה – גלעד שרון נחשד כי זכה לשותפות במיזם נדל"ן קנדי בשווי כ – 17 מליון דולר בהשקעה זעירה של 25,000 דולר בלבד. החשד, מתן שוחד לאריאל שרון באמצעות בנו גלעד. גם תיק זה הוחלט לסגור עקב היעדר ראיות מספיקות.
הן בפרשת סיריל קרן והן בפרשת מיזם הנדל"ן הקנדי הוזרמו מיליוני דולרים לגלעד שרון על "עשייה שנראית פחות מדלה", כדברי פרקליט המדינה. אלה היו כספים שהועברו לכיסוי חובותיו של ראש הממשלה. אי אפשר שלא להיזכר בפרשה הקודמת בה הועברו מיליונים ליועץ המוכשר גלעד שרון, אשר בגינה נחקרו חשדות לשוחד – "פרשת האי היווני".
בפרשת האי היווני נסגר התיק כנגד גלעד שרון למרות שהועסק בתפקיד לא ברור ובהיעדר ניסיון קודם תמורת 640,000 דולר (כ-3 מליון ₪) במהלך שנה וחצי והבטחה לתשלום 3,000,000$ (בניכוי התשלומים החודשיים). התנועה לאיכות השלטון תקפה בזמנה את החלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז אך בג"ץ דחתה את עתירתה, נאמן לשיטתו כי "גם מקום שבו תימצא לו עילה להעמיד במבחן ביקורתו את החלטת היועץ המשפטי בדבר דיות חומר הראיות, ככלל יימנע בית-המשפט מבדיקה מפורטת של חומר הראיות הגולמי – משל היה "יועץ משפטי על" – אלא יסתפק בבחינת תהליך קבלת ההחלטה". באותו דיון היה השופט מישאל חשין בדעת מיעוט כשסבר כי נכון היה להוציא צו על תנאי וכדבריו: "גלעד שרון, בנו של אריאל שרון, קיבל מאפל סכומי עתק, ואליהם נצטרפו התחייבויות לתשלום סכומי כסף דמיוניים… סכומי כסף ענקיים אלה ניתנו לאדם שלא היה לו כל ניסיון קודם בעיסוק שנתבקש לעסוק בו.."
כמו אז גם עכשיו, מההחלטה הנוכחית עולה תמונה שרבות בה התמיהות על התשובות.
קריאת החלטת הפרקליטות בפרשות האלה אף מזכירה את החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניינו של ח"כ אביגדור ליברמן. שתי ההחלטות עניינן בהזרמה של סכומי כסף דמיוניים מאנשי עסקים, בשתיהן התעוררו חשדות שמקורביהם של נבחרי ציבור משמשים כצינורות לקבלת הכסף בעילה של ייעוץ לא ברור, בשתי הפרשיות העדיפו החשודים ומקצת העדים בשתיקה ושלא לשתף פעולה עם רשויות החקירה, בשני המקרים נתגלו סתירות רבות וגרסאות שאינן מסתדרות עם הראיות ועם השכל הישר, קשיים בחיקורי דין בחו"ל, שנים ארוכות של חקירות ולבסוף סגירת התיקים בלב כבד בהיעדר ראיות מספיקות.
דמיון ניתן למצוא גם בהתייחסות הציבורית של הפרקליטות לשני התיקים. בשניהם טרחה הפרקליטות לדווח לציבור על הסיבות להתמשכות החקירות לאורך כל כך הרבה שנים. באופן מפורט כותבת הפרקליטות כי העיכוב במתן ההחלטות נבע מכך שהתיקים מורכבים, עדויות רבות צריכות היו להיגבות מגורמים שונים שאינם מצויים בתחומי ישראל, היה קושי בגביית העדויות וכי יש עדויות שלא ניתן לגבות כלל.
ועוד דבר: בשני המקרים נדרשה התערבות בג"צ כדי לזרז את קבלת ההחלטה. בתיק ליברמן הייתה זו התנועה לאיכות השלטון שעתרה לבית המשפט בדרישה לקבל הכרעה עוד לפני יום הבחירות, ורק בעקות כך פורסמה החלטה. גלעד שרון עתר גם הוא להתערבות בג"צ בעניינו, והנה, בעקבות עתירת,ו התקבלה ההחלטה.
ראוי להדגיש, כי אין לגלעד שרון כל סיבה להתגאות בתוצאות החקירה. אמת, הוא לא יואשם בפלילים, לא הוא ולא אביו, אך אין ספק כי התמונה העולה מתוך ההחלטה על סגירת התיקים בעניינו מורכבת וקשה מאוד מהבחינה הציבורית. ההחלטה מציירת באור לא מחמיא לא אותו, לא את אחיו עמרי ולא את אביהם, ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. האב הנהיג את המדינה ונתן לבניו לנהל את העניינים הכספיים, ולהתמודד, באופן בעייתי ביותר עם החובות שנוצרו – כשהוא על פי גרסתם איננו מודע למעשיהם.
אכן, המשפט הפלילי איננו חזות הכל, ואין ספק כי אין לרשויות החקירה והתביעה כלים להתמודד עם כל התנהלות מתוחכמת. עם זאת, יש לקוות כי להחלטות אלו כשלעצמן ולביקורת הקשה העולה מהן, תהיה השפעה מרתיעה על נבחרי הציבור. כדי שזה יקרה הציבור צריך להוקיע התנהלות כזו ולהרחיק את כל המעורבים בה מן הזירה הציבורית.
לנו נשאר רק לקוות שגלעד שרון לא יזכה אותנו בשירותיו הטובים ויסתפק בלעשות לביתו ולחוותו ולא יציג בעתיד כל מועמדות לתפקיד ציבורי….