פריימריז, עו"ד מיקה קונר-קרטן ממונה על מדיניות וחקיקה בתנועה לאיכות השלטון
פרסום החשדות כנגד חה"כ ניסן סלומיאנסקי, הציף מחדש את סוגיית שיטת הבחירות המקדימות, הפריימריז – בהשוואה לשיטות אחרון כגון הוועדות המסדרות למיניהן.

לפני שאכנס לעובי הקורה, חשוב מאוד לציין, כי לתנועה למען איכות השלטון בישראל, אין כל מידע, ובהתאם לכך עמדה, לגבי החשדות שהועלו בנוגע לחה"כ סלומיאנסקי. כל שיכתב כאן ולהלן בנוגע לסאובים ולחוליים השונים במערכות הבחירות המקדימות למפלגות איננו מכוון חלילה כלפיו.
ברבים מאיתנו אוחזת תחושת קבס, כאשר אנו נחשפים לפרשיות שונות הנוגעות לתהליך הבחירות המקדימות במפלגות – ובצדק רב; באותה נשימה אנו מוכנים מיד לאמץ אל חיקנו שיטות מוכרות וידועות כגון הועדה המסדרת, שיטות אשר כבר הספקנו לשכוח, שגם הן הביאו עימן שחיתות וסיאוב.
חשוב להבהיר כי קיומן של בחירות מקדימות הוא הליך ראוי המקדם ומקדש את ערכי הדמוקרטיה ואל לנו לוותר עליו בקלות. אז לפני ש"קופצים" למסקנות, נבקש להציג כאן כמה פיתרונות מעשיים לכשלים שקיימים בשיטת הפריימריז הנהוגה כיום.
נראה, כי אין חולק על כך, שככל שקבוצה גדולה יותר תיקח חלק בבחירות מועמדי המפלגות לכנסת כך התהליך כולו יהיה דמוקרטי יותר, קרי ישקף בצורה אמיתית יותר את רצון הבוחרים, יקדם מעורבות אזרחית, אמון הציבור בנבחריו ויצור מחויבות של הנבחרים לאינטרסים רחבים של קהל בוחריהם.
בחירה של רשימת המועמדים לכנסת על ידי קבוצה מצומצמת, בין אם מדובר בוועדה מסדרת כזו או אחרת ובין אם מדובר בקבוצה של חברי מרכז, מרחיקה את הנבחרים מקהל הבוחרים הרחב; מגבירה את התלות של הנבחרים בקבוצה מצומצמת שלעיתים הנה בעלת אינטרסים כאלה ואחרים ועלולה ליצור תרעומת וחוסר אמון.
דוגמה טובה להשפעה החיובית של בחירות מקדימות רחבות על אמון הציבור ניתן לראות באווירת ההתחדשות שיצרו הבחירות הללו במפלגת הבית היהודי ובתרומתן לחיזוק כוחה של המפלגה בבחירות האחרונות.
אלו הם היתרונות הבולטים של שיטת הפריימריז הפתוחים לכלל חברי המפלגה. אולם גם שיטת הפריימריז איננה נקייה מתקלות. ברור לכל, שככל שמספר הבוחרים גדול יותר, יהיה קשה יותר להשפיע באופן מלאכותי על התוצאות, אלא שאז קיים למועמדים בעלי האמצעים או מקושרים לבעלי הון, יתרון משמעותי בדרכם להגיע ולשכנע קהל גדול יותר להצביע עבורם- וזו בעיה בפני עצמה.
נוסף על כך, קיים החשד מהשפעה מלאכותית על תוצאות הבחירות, ונקרא לילד בשמו: "קבלני קולות". קבלני הקולות הם אלו אשר דואגים להתפקדותם של קבוצות בוחרים למפלגות – בד"כ וועדי עובדים, חמולות, או קבוצות אחרות אשר על אופן הצבעתם הם יכולים להשפיע. לרוב, קבלני הקולות לא עושים זאת לשם שמיים, אלא הם מקבלים תשלום בעבור עבודת השכנוע, בין אם בכסף ובין אם בקבלת יכולת השפעה על הנבחרים שחייבים להם את בחירתם – עוצמה רבה שערכה לפעמים רב מכסף ואף תסייע להם בעתיד להמשיך ולעשות נפשות לקידומם הפוליטי של הנבחרים להם דאגו, ואף לדאוג לצאן מרעיתם ע"י תפירת ג'ובים, מכרזים וכל שמאפשרת השיטה לאותם עסקנים.
התנהלות זו נעשית פעמים רבות בתחומים האפורים של השיטה הדמוקרטית, ובצללים של שולי החוק ופעמים אחרות אף מעלה חשדות לעבירות על חוק המפלגות. משום כך, אין זה פלא כי לא פעם מערכת הבחירות מולידה חקירה פלילית כזו או אחרת, אלא שלצערנו הרב, רוב החקירות לא הביאו להכחדת התופעה, אלא במקרים רבים רק לשכלול השיטה.
התנועה למען איכות השלטון בישראל הציעה, בין היתר בהקשר זה, לחייב התפקדות אישית. במקום ארגזי מתפקדים שיביאו קבלני הקולות, יחוייב אזרח המבקש להתפקד למפלגה להתייצב, לשם המחשה, בסניף הדואר הקרוב ולהתפקד באופן אישי. כך, לצד אכיפה נמרצת כנגד עבירות בחירות, תצומצם תופעת קבלני הקולות ותוחלש השפעתם וכן ניתן יהיה באמצעות מערכת ממחושבת לצמצם את תופעת ההתפקדות הכפולה.
ברור, כי אין בכך כדי למנוע כליל ניסיונות להשפעה פסולה על תוצאות הבחירות המקדימות באמצעות גורמים כאלה ואחרים, אך התפקדות ישירה תביא להגברת המחויבות והמעורבות של מתפקד בפעילות המפלגה.
לעניין הגנה על שוויון הזדמנויות בין מועמדים בעלי אמצעים לבין אילו שאינם, ראוי ליתן למבקר המדינה כלים לאכוף ביד קשה את הוראות החוק בדבר תקרת הוצאות לכל מועמד וכן להבטיח כי כל מפלגה תעביר לכל מתפקדיה מידע בסיסי בפורמט שוויוני על כל מועמד.
שיטה שונה ומעניינת שראוי לשקול היא השיטה האישית-מפלגתית, אשר גרסאות שונות שלה נהוגות במדינות שונות בעולם כמו דנמרק ופינלנד. העיקרון העומד בבסיס שיטה זו, הוא כי ביום הבחירות ניתנת למצביע האפשרות להצביע בפתק כפול, בו הוא מצביע לרשימה המפלגתית בה הוא תומך, ובמקביל מדרג מספר מועמדים מתוך אותה הרשימה או לחלופין מאשרר את הרשימה שקבעה המפלגה עצמה (בהליך של וועדה פניית מסדרת מסוג כלשהו או בהליך בחירות מצומצם). שיטה זו מנטרלת למעשה את יתרונן של קבוצות הלחץ הפנים מפלגתיות, יוצרת מצב בו רק אנשים אשר מצביעים בסופו של דבר למפלגה זכאים לעצב את הרשימה שלה (ובשונה מתופעת ההתפקדויות ההמוניות של ועדי עובדים), ומחזקת את הקשר בין הבוחר לבין נבחריו.
שיטה זו תורמת להגברת השקיפות באשר להרכב של מועמדי הרשימה ומחזקת את האפשרות לפיתוח הקשר בין בוחרים לנבחרים, שכן המועמדים אינם צריכים לשאת חן רק בעיני הגוף הבוחר המפלגתי שתמך בהם, אלא גם בעיני הבוחרים, והבוחרים יכולים להעניש מועמד שסרח או לקדם מועמד ראוי בעיניהם.
שיטה זו אמנם מעט מסורבלת בהשוואה לשיטת הבחירות הנוהגת כיום, אולם עם ההתפתחות הטכנולוגית, והמעבר הבלתי נמנע להצבעה אלקטרונית במערכות הבחירות הבאות, יישומה הופך לפשוט מאין כמוהו. יש לציין כי שיטה זו נבחנה על ידי הכנסת ה-17, ומרכז המחקר והמידע של הכנסת אף כתב דוח בנושא, אולם עקב לחצים פוליטיים נזנח העניין עד כה.
התנועה לאיכות השלטון בישראל (ע"ר) המבקשת לקדם נורמות של דמוקרטיה, כמו גם תקינות וטוהר הליך הבחירות מאמינה במעורבות אזרחית רחבה ככלי חיוני לקיום שלטון איכותי ומחוייב לבוחריו.
ככל שרבים הם המעורבים בבחירת נבחרי הציבור כך נבחרי הציבור מחוייבים לאינטרסים של הכלל ולא של חבר מרכז ולהבדיל קבלן קולות. התופעה בה אדם המבקש לקבל את אמון הציבור צריך לרכוש בכסף או באשראי של הבטחות את אמונו ופועלו של מאעכר כזה או אחר היא מסאבת ומשחיתה, ויש לעקרה מן השורש.
אנו תקווה כי חברי הכנסת החדשים יקדמו חקיקה שתגן על טוהר הבחירות המקדימות ובכך יבטיחו את חירותם לפעול למען הציבור בהתאם לערכים המוצהרים של ממפלגתם ולצו מצפונם.