כאילו אין מחר , סתיו בסר

כאילו אין מחר ומה שהיה לא יחזור, ואין מודה שיש כאן מדינה שחייבת בטיפול שחלק מאנשיה מרצחים את הנשמה ואחרים רודפי צדקה, כאילו אין מחר.
העושים עצמם תמימים וקוראים לאמון ואהבה, מצטטים דברי אחרים משחר ההיסטוריה למצוא את השביל לליבות האנשים החיים בפחד יום יומי, חווים גזל ומאמינים שמחר יהיה טוב יותר.
כאילו אין מחר, מבטלים כל שנקבע לפניהם, ופורסים שטיח מלא נקבוביות אוויר, שיש בו הרבה צבעים ואין בו מסגרת חיים , ושוליו מרוטים וקרועים, כאילו אין מחר, מחביאים את השיירים מתחת לצבעים הבהירים, מעממים את האור, ונראה מופשט בעולם של ממש.
ויש מחר, וכאילו כבר היה ואמר, ביקר וסידר, והלכו ואמרו, היה איש ואיננו עוד, והיו איתו עוד ששרו אותה השירה, על אותה אהבה, ואולי גם על אמון וספיגה, וחקו את אתמול כמו שאמר רק אהבה, ולא נותר- אלא מילה.
וכן, יש מחר, ומחר הלכו אחריו אנשים שביקשו צדקה ביום חול המועד, גם בסוכה, ולא היה אלא מי שצעק גם אתמול, צעקו אותה הקריאה, גם אתמול שברו של חלום היה למצוקה, גם אתמול הממש היה קרוב למחר, ואהבת האדם שכחה.
כאילו אין מחר, נשכחו האתמולים, עברו הקריאות, אהבה שסגדו לה, נשארה יתומה, האמון באדם היה לסיסמה, מפח של תקווה.
כאילו אין מחר, רחם עלינו. צעקו ילדים, עולבים בנו , שרים את המנון התקווה, כאילו מחר יבוא הנביא ויישא על כתפיו את עלבונות האתמול, כאילו אהבה היא משא בלי תרומות, כאילו חיבוק בא רק אחרי הריסוק.
כאילו אין מחר, צעקו אימהות, ילדינו רועדים מההכרזות הריקות, אנחנו שפוטות לחסד האיש שצעק אהבה והביא את השררה, גם לא מחר, למי שציפה, שאהבה תעטוף גם אותנו אל חיקה ותיתן את העוצמה לבת החיל הנבחרה.
ויש מחר ועוד מחר, ועוד… ויש גם כאלה שצועקים כמו אז – רק אהבה, ויש האומרים אותה בלחש, ויש הכותבים על כוס או על חולצה, ויש השרים אותה מידי בוקר עם סליחה, ויש המתכסים בה כמסיכה, ויש מצטטים, ויש דברי תורה, ויש תקווה אי שם בנשמה, שאכן נפסיק להסתתר מאחורי הצהרה, שיתנו לה ממשות, שיתנו לה גם עדנה-לפעולת האהבה.
כאילו יש מחר, ועוד מחר, ויבואו ימים, ונראה, קצת לחוד, קצת ביחד, ספוגי עונג מאותה אהבה שרבים התכסו בה בשמיכה עבותה, חלולה מבפנים, עוטה אבק וצינה, לאה מהדרך, לאה מהיום בו הכריזו שהיא התקווה.