התנועה לאיכות השלטון קוראת להסדיר את הוצאות ומטרות הפרסום של חברות ממשלתיות ובחינת פרסום חברת החשמל בנושא גז

12.04.2015
בעקבות הוצאות מופרזות של חברות ממשלתיות על פרסומי תדמית והוצאות גבוהות של חברת החשמל על פרסומים בנושא הגז על חשבון הוצאות בתוכני בטיחות ושירות, פנתה התנועה לאיכות השלטון למנהל רשות החברות הממשלתיות ולמבקר המדינה בקריאה להגביל את הוצאות החברות הממשלתיות על פרסום ולבחון את התנהלות חברת החשמל בנושא פרסום הגז
רקע
לאחר שורת פרסומים מטעם חברת החשמל בכלי התקשורת, פנתה התנועה לאיכות השלטון לחברת החשמל בבקשה למידע אודות הוצאות החברה על פרסום בשבע השנים האחרונות, בהתאם לחוק חופש המידע. מתוך המידע שהתקבל, עולה כי תקציב הפרסום של חברת החשמל גדל בעקביות במהלך ארבע השנים האחרונות, בעוד שבשנתיים האחרונות תקציב החברה לפרסומי תדמית עלה לראשונה על סכום ההשקעה בתוכני בטיחות ושירות גם יחד. פרסום דומה מהשבועות האחרונים הינו של חברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ.
לעמדת התנועה, ניתן להצדיק את השימוש בכספי ציבור רק לשם קידום רווחת הציבור גרידא, ותנאי זה אינו מתקיים בהוצאות פרסום לקידום שמה של החברה הממשלתית, במיוחד כזו המהווה מונופול עם קהל לקוחות שבוי. אין זה ראוי כי חברה ממשלתית תשקיע סכומי כסף ניכרים לצורך פרסום כאוות נפשה. התנועה פונה למנהל רשות החברות הממשלתיות ולמבקר המדינה בקריאה לבחון הסדרת סוגיה זו, ולהגביל את הוצאות החברות הממשלתיות על פרסום, באופן שיקדם את הצרכן ולא את החברה.
בנוסף לכך, התנועה קוראת לבחון את התנהלות חברת החשמל במקרה פרטני, ולבדוק אם ניתן לראות בפרסומים אלו כמתן תרומה ו/או כמתן חסות לחברות הגז, מעשים אסורים על פי חוזרי מנהל רשות החברות הממשלתיות.
ממכתב התשובה שנמסר מחברת החשמל עולה כי החברה הוציאה בשנים 2013-2014 קרוב ל-11 מיליון ש"ח על פרסום בנושא הגז הטבעי. סכום זה עולה כדי תקציב פרסום שנתי ממוצע של חברת החשמל. לטענת חברת החשמל, הפרסום בנושא הגז הטבעי מהווה תרומה לאיכות הסביבה. יש לדחות את הטענה, שכן, הוצאות החברה על בטיחות פחותות משמעותית מהסכום שהשקיעה החברה בפרסום הגז. הפרופורציה בין הפרסומים השונים איננה סבירה בעליל, והפוכה מחשיבותם ותרומתם לרווחת הצרכנים. בנוסף, בשנים עברו, ההשקעה בפרסום לשם קידום המודעות לאיכות הסביבה לא עלה על 92,000 ש"ח, ובממוצע היה נמוך בהרבה. זאת ועוד, הפרסום בעניין אינו משפיע על רווחת הצרכנים ולא ברור כיצד הפרסום עצמו מקדם את איכות הסביבה. מוטב שהכסף יושקע במניעת זיהום ולא ביחסי ציבור בעניין.