קריאה לחברי וועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת חוק הכנסת – קביעת שכר חברי הכנסת בידי וועדה ציבורית

16.07.15
התנועה לאיכות השלטון פנתה לחברי וועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת חוק הכנסת (תיקון – קביעת שכר חברי הכנסת בידי ועדה ציבורית) של חברת הכנסת יעל גרמן
לקראת הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, פנתה התנועה לאיכות השלטון לכלל השרים החברים בוועדה בקריאה לתמוך בהצעתה של חברת הכנסת יעל גרמן המציעה להעניק לוועדה הציבורית לקביעת שכרם של חברי הכנסת את הסמכות לקבל החלטות בדבר שכר ותשלומים אחרים של חברי הכנסת באופן עצמאי וסופי, ללא צורך באישורה של וועדת הכנסת.
בפרק ט' לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, שעניינו "שכר חברי הכנסת", נקבע כי תקום וועדה ציבורית, שתפקידה להמליץ בדבר שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת. המלצות הוועדה הציבורית מונחות על שולחן הכנסת, וועדת הכנסת דנה בהמלצות בתוך 30 יום. ועדת הכנסת היא זו שתקבל את ההחלטה הסופית, אף אם היא שונה מהמלצות הוועדה הציבורית, בדבר השכר שישולם לחברי הכנסת. כלומר, בפועל, על אף המלצותיה של הוועדה הציבורית, השכר של חברי הכנסת נקבע על ידם. מצב זה יוצר ניגוד עניינים מובנה ומבטל את מהותה ומטרתה של הוועדה הציבורית.
ב- 2014, התנועה לקחה חלק במאבק ציבורי נרחב במטרה לבטל את הצמדת שכרם של חברי הכנסת לשכר הממוצע במשק. לגישתה של התנועה, עדכון השכר האוטומטי, המעלה מדי שנה את שכר נבחרי הציבור, אינה ראויה ואינה הולמת בעת הזו בה מרבית אזרחי ישראל נאלצים "להדק חגורות" ובוודאי שלא זכו בעצמם לכל עדכון שכר מזה שנים ארוכות.
ביולי 2015, הוועדה הציבורית לקביעת שכרם של חברי הכנסת, המליצה גם היא להפסיק את הצמדת שכר הח"כים לשכר הממוצע במשק, ובצעד זה תמך אף משרד האוצר. אולם וועדת הכנסת דחתה את המלצות הוועדה.
לעמדת התנועה, מי שקובע את שכר חברי הכנסת אינה וועדה בלתי תלויה כי אם הם עצמם. יתרה מכך, נוכח התנהלותם קשה שלא לחוש ניתוק ממצבם של מרבית אזרחי המדינה. התעלמות וועדת הכנסת מהמלצות הוועדה המקצועית עלולה להתפרש כדי זלזול ובכל מקרה הביאה ומביאה לפגיעה באמון הציבור.
נוכח מחקר שנערך על ידי הממ"מ, עולה כי שכר חברי הכנסת בישראל גבוה פי 3.7 מהשכר הממוצע למשרה מלאה בארץ, יחס זה הוא הגבוה ביותר ביחס למדינות האחרות שנבדקו. כמו כן, עולה כי היחס בין שכר חברי הפרלמנט לבין התוצר המקומי לנפש בישראל עומד על 3.6. גם זה הינו נתון המהווה את היחס הגבוה ביותר בקרב כל המדינות שנבדקו (הממוצע הינו 2.5). נתונים אלו מעידים על פערים גדולים בין השכר בחברה בכללותה לשכרם של חברי הכנסת. עובדה זו מביאה לתחושת ניכור בקרב הציבור ופגיעה באמונו בחברי הכנסת המותירים ההחלטה בידיהם ומביאים לתוצאה שכל כולה ניקור עיניים עבור ציבור אזרחי ישראל.
לפי הצעת החוק מוצע כי הוועדה הציבורית תמונה על ידי יו"ר הכנסת, תכלול שני נציגי ציבור, ובראשה יעמוד שופט בדימוס של בית המשפט העליון. קביעותיה של הוועדה יונחו בפני יו"ר הכנסת, וועדת הכנסת ואלו יוכלו להעביר הערות בתוך 30 יום. לאחר דיון בהערות, מוצע כי הוועדה הציבורית תפרסם את החלטה הסופית. כלומר הוועדה הציבורית היא שתקבע לבסוף את שכרם של חברי הכנסת.
מנגנון זה יבטיח את עצמאות הוועדה הציבורית, ינטרל את תחושת חוסר האמון והניכור וימנע ניגוד עניינים בקביעת שכרם של חברי הכנסת ותנאי עבודתם.
נכון דווקא בעת הזו, לאור דחיית וועדת הכנסת את המלצות הוועדה הציבורית בדבר ביטול הצמדת השכר לשכר הממוצע במשק, וממצאי המחקר להוציא את ההחלטה בדבר שכר חברי הכנסת מידי המחוקקים.