בג"ץ מתווה הגז: תגובת העותרות להודעת המדינה בעניין הסדרת סוגיית היציבות בחקיקה

יט באדר א, תשע"ו, 28.2.16

בהתאם להחלטת בית המשפט הגישו היום התנועה לאיכות השלטון, עמותת אדם טבע ודין והפורום הישראלי לאנרגיה תגובה להודעת המדינה בה נדחתה הצעת בית המשפט בעניין הסדרת "סוגיית היציבות" בחקיקה ראשית.
בתגובה שהוגשה היום ע"י העותרות לבית המשפט מדגישות העותרות כי פסקת הכבילה, אשר ששאלת חוקיותה וחוקתיותה ניצבת בפני הכרעה הכרעה היסטורית של בית המשפט, מערערת על שורה ארוכה של עקרונות יסוד של מדינה דמוקרטית. פסקת הכבילות חותרת תחת מושכלות יסוד במשפט המנהלי –שכן לא מדובר ב"הבטחה מנהלית" במסגרתה מבטיחות רשויות המנהל את שמוסמכות הן להעניק.
מנגנון הכבילה נועד להוציא את מתווה הגז מגדר הבטחה מינהלית "רגילה" ולהבטיח אי-ריבונות. חוסר הוודאות, לעניין מחיר ההפרה, יוצר "נעילה דה פקטו"– שתוביל לכך שלא תהיה ממשלה עתידית אשר תעז לקחת את הסיכון ולברר מהו אותו מחיר בלתי ידוע להשתחררות מהמתווה.
העותרות מתייחסות בתגובתן גם להשוואה המטעה להסכמים קודמים, בהן השוואה להסכמי קציר המלח והמלט. בחינת הסכמים אלו לגופם מלמדת כי פסקת הכבילה במתווה הגז אינה דומה להם במהותה ובתוצאתה הקשה. אף תניות בהסכמי BOT שונות בתכלית ואינן מפקיעות את שיקול הדעת השלטוני. נקודת המוצא העולה מהסכמי BOT הינה כי המדינה היא הריבון והיא שומרת על זכותה לערוך שינויי חקיקה, בכפוף לפיצוי מוגדר למשקיע – כך שהסיכונים תחומים מראש; קיימות למולם התחייבויות חוזיות של הגורם המתקשר; ומוסדר מנגנון ישוב סכסוכים במסגרת המשפט הישראלי ולא הבינלאומי.
משמע, פסקת הכבילה במתווה הגז הינה הסדר חריג ביותר ויוצא דופן בעוצמתו ובהיקפו.,
זאת ועוד, בניגוד לתמונה שמבקשת המדינה לצייר, היציבות במתווה הגז לא ניתנה אך להסדרים המקוריים שגובשו בוועדת שישנסקי ובוועדת צמח בעבודה קפדנית ומקצועית, אלא להקלות דרמטיות בתחומים אלו שניתנו כלאחר יד במתווה הגז על ידי צוות חסר סמכות שפעל במחשכים. כמו כן, פסקת הכבילה מעניקה יציבות להסדרים במתווה שנקבעו בניגוד לחקיקה הקיימת.
העותרות התייחסו בתגובה גם לאיום בעיכוב פיתוח המאגר, לעמדתן יש לדחות מכל וכל את טענת המדינה לפיה פסקת כבילה נדרשת כדי להבטיח את פיתוח המאגרים. ההיפך הוא הנכון. חברות גז פועלות כידוע גם במדינות מתוקנות ברחבי העולם, ומפתחות מאגרים גם כאשר הן לא מצליחות לסחוט מהמדינה סעיף כבילה מהסוג שבו עסקינן.
בנושא כבילת הכנסת, המדינה טוענת כי ההסדר אינו כובל את הכנסת (ס' 5(א)). טענה זו מיתממת, שכן אילולא זו הייתה מטרת הסעיף, הוא לא היה מעוגן במתווה. לא ניתן להתעלם מהמשמעות המהותית והמעשית של כבילה משולשת זו. תכליתה היא אחת, כבילת הרשות המחוקקת, הריבון. הצגת הדברים בדרך אחרת בפני בית המשפט הנכבד הינה היתממות, הגובלת בהטעיה.
בתגובתן מתיחסות העותרות, לכך שהמדינה הולכת שבי אחר קרטל מונופוליסטי שלידתו בהפרת חוק ההגבלים העסקיים, ובכך פגיעתו קשה וכפולה. לעמדת העותרות, זהו המועד שבו יש לעצור את התקדים המסוכן, לפני שייווצר נזק בלתי-הפיך למדינת ישראל, נזק בעל השלכות רוחב חמורות על מערכות והתקשרויות עתידיות וחמור מכך על עקרונות יסוד חוקתיים ועל המשטר הדמוקרטי הישראלי.