איכות השלטון לנשיא ולשרת המשפטים: משה קצב אינו ראוי לחנינה בשל הרשעותיו בעבירות חמורות, משום שמעולם לא התחרט על מעשיו ולנוכח הנזק שגרם, שלא היה כדוגמתו, למוסדות המדינה

איכות השלטון לנשיא ולשרת המשפטים: משה קצב אינו ראוי לחנינה בשל הרשעותיו בעבירות חמורות, משום שמעולם לא התחרט על מעשיו ולנוכח הנזק שגרם, שלא היה כדוגמתו, למוסדות המדינה

ג' באדר ב', התשע"ו 13.03.2016
איכות השלטון לנשיא ולשרת המשפטים: משה קצב אינו ראוי לחנינה בשל הרשעותיו בעבירות חמורות, משום שמעולם לא התחרט על מעשיו ולנוכח הנזק שגרם, שלא היה כדוגמתו, למוסדות המדינה
התנועה לאיכות השלטון פנתה לנשיא המדינה ראובן ריבלין ולשרת המשפטים איילת שקד בקריאה שלא להעניק לנשיא לשעבר קצב חנינה: "המסר הברור שראוי שייצא ממשרד המשפטים ומבית הנשיא חד הוא – כלל האזרחים שווים בפני החוק, וללא נטילת אחריות מלאה על מעשיו, לא תוקדם חזרתו של עבריין לקרבה של החברה הישראלית."
התנועה לאיכות השלטון פנתה היום לנשיא המדינה ולשרת המשפטים, בעקבות הפרסום בערוץ 10 כי השניים שוקלים בחיוב, לכאורה, לקדם מתן חנינה לנשיא לשעבר משה קצב וזאת– ככל שוועדת השחרורים לא תקצר את עונשו. כזכור, קצב הורשע בשתי עבירות אינוס, מעשה מגונה בכוח, שתי עבירות של הטרדה מינית, מעשה מגונה ושיבוש מהלכי משפט.
התנועה פנתה לנשיא ולשרה לשם הזהירות ובמידה שיש אמת בפרסומים אלו, ומפצירה להסיר את תמיכתם במתן החנינה. התנועה קוראת להבהיר הבהר היטב, שעל מערכת אכיפת החוק למצות עד תום את הדין עם אישי ציבור בכירים שהורשעו בפלילים, ובוודאי שלא להעניק להם יחס מועדף או מקל ללא נסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת. כך על דרך הכלל, כך אף ביתר שאת בעניינו של מר משה קצב.
מעשיו החמורים של קצב, עליהם מעולם לא הביע חרטה ולא נטל בגינם אחריות, גרמו נזק חסר תקדים למוסד הנשיאות ולמדינת ישראל, ופגעו פגיעה קשה באמון הציבור במשרתיו. אם תמליץ שרת המשפטים לחון את מר קצב, ובאם יחליט כב' נשיא המדינה אכן לחון אותו, תתעצם פגיעה זו שבעתיים, וייקח שנים על גבי שנים לתקנה. יודגש, כי דווקא בימים אלו, בהם החברה הישראלית עוברת תיקון מוסרי, הכולל נטילת אחריות אישית של נבחרי ציבור על מעשיהם, ראוי לחזק עקרון האחריותיות – לא למשוך את השטיח תחתיו.
אין בנסיבותיו האישיות של מר קצב כל הצדקה להקלה בעונשו ולהסרת העננה הפלילית מעל לראשו. העובדה כי קצב לא הביע חרטה ולא לקח חלק בתוכנית שיקום, מכריעה אף היא את הכף להימנעות מהענקת חנינה, הן בשל עובדה זו לבדה, והן לנוכח התמונה שעשויה להצטייר במידה שיוחלט לחון את מר קצב, לפיה החנינה משמעה מתן גושפנקא רשמית למעשיו, מעשים שביצע כשהחזיק בתפקידים בכירים ביותר של מדינת ישראל.
סובלנות זו למעשיו של קצב חמורה אף יותר, לנוכח הרשעתו בשיבוש הליכי משפט, עבירה שבמהותה הפוגעת בשלטון החוק וביכולת השלטון למשול. אין מקום להקל עם עבריין שהורשע בעבירה זו, במיוחד כשהוא-הוא זה אשר עמד למעשה בראש המדינה, וככזה ייצג הוא את המדינה ואת חוקיה. ראוי שייאמר מפורשות: מי שבז לסמל מסמלי המדינה, הוא מוסד הנשיאות, לא יזכה ממנו לישועה. ההחלטה לחון את מר קצב בנסיבות אלו, תוביל לתחושה קשה בקרב הציבור, לפיה האזרחים אינם שווים בפני החוק, וכי נבחרי הציבור מעניקים העדפה בלתי-שוויונית לנבחרי ציבור אחרים. הפגיעה בשלטון החוק אף מן הפן הזה, אין להתעלם ממנה בנקל.