איכות השלטון בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לדון אודות פרסום דו"ח ביקורת נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות.

איכות השלטון בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לדון אודות פרסום דו"ח ביקורת נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות.

י' בניסן, תשע"ו 18/04/2016
איכות השלטון בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לדון אודות פרסום דו"ח ביקורת נציבות הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות.
התנועה לאיכות השלטון פנתה אל אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה למנוע את עתירתם של הפרקליטים למניעת פרסום דו"ח הביקורת על הנציבות, ובנוסף לכך גינתה את חוסר גיבויו לשופטת בדימוס הילה גרסטל ראש נציבות הביקורת.
איכות השלטון, מצרה על התפטרותה של השופטת בדימוס הילה גרסטל וטוענת כי התפטרות זאת מהווה לא פחות מאשר תעודת עניות לכבודו של היועץ המשפטי לממשלה, לשרת המשפטים, לפרקליטות ולממשלה כולה אשר לא מצאו לנכון לגבות את עבודת הנציבות ואת העומדת בראשה מול הפרקליטות, אשר עושה כל שעל ידה על מנת לסכל את עבודת הפרקליטות והנציבה וזאת חרף חיוניותה של ביקורת זו, הן להבטחת תקינות הפרקליטות ומקצועיות עבודתה, הן להגנה על שלטון החוק והן להגנה על זכויות נאשמים וקורבנות עבירה.
התפטרות הנציבה כעת, בין היתר על רקע עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין העתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד פרסום דו"ח ביקורת בתואנה כי הנציבות חסרת סמכות לערוך דו"ח ביקורת כאמור. עתירה זו משקפת חוסר הבתה בסיסי של הפרקליטים לעניין ההשלכות הציבוריות החמורות שיש לעתירה זו, בתקופה זו, בה אמון הציבור בפרקליטות הדרדר פלאים. על רקע זה, התפטרות הנציבה משקפת את אוזלת ידו של היועמ"ש, כמי שאמור על שלטון החוק, אמור להעניק גיבוי לנציבה ולתמוך בה בדרכה ובפועלה. היעדר גיבוי ותמיכה אלו, מתבטאות בהחלטתו של היועמ"ש שלא לאפשר לנציבה להיות מיוצגת על ידי עורך דין חיצוני, זאת חרף מורכבותו של הייצוג המשפטי בעתירה דנן ועל אף חילוקי הדעות שככל הנראה קיימים בינו לבין הנציבה.
נוכח התנהלות היועץ המשפטי, הפרקליטים ושרת המשפטים, נותרה הנציבה בגפה ונאלצת בכך ללחום את מלחמתו של הציבור ושלטון החוק כלוחמת יחידה, בשעה שהיועץ המשפטי נותן יד לפגיעה ולסיכול בעבודת וביעדיה של הנציבות.
לדעת התנועה, פרסומם של ממצאי ביקורת המתבצעים בגוף שלטוני, הוא עניין חיובי כחלק מזכות הציבור לדעת ומזכותו לקבל דין וחשבון אודות תפקודו של מוסד ציבורי. קל וחומר שמדובר בגוף שלטוני האמון על האינטרס הציבורי ועל אכיפת החוק, גוף אשר חורץ גורלות מידי יום בין היתר, בהחלטותיו האם להגיש כתבי אישום והאם לסגור תיקים פליליים. בנסיבות אלו חשיבות פרסום ממצאי דוח הביקורת הינה ראשונה במעלה. מדובר בהבטחת יכולתו של הציבור לבקר ולפקח על פעילות הפרקליטות ובדרך זו אף להשיב אליו את האמון האבוד במוסד חשוב זה.
טענת הפרקליטים כאילו לא ניתן לבקר החלטות שהתקבלו תחת "שיקול דעתם", דינה להידחות על הסף. השימוש במונח שיקול דעת כחסם לביקורת הוא לא אחר מניסיון פסול להשתמש במושג