איכות השלטון לשרים: התנגדו להצעת החוק להגבלת זכות העמידה

איכות השלטון לשרים: התנגדו להצעת החוק להגבלת זכות העמידה

ז' בסיון, התשע"ז 01.06.2017
הודעה לתקשורת
איכות השלטון לשרים: התנגדו להצעת החוק להגבלת זכות העמידה
התנועה לאיכות השלטון הגישה היום (יום ה') נייר עמדה לחברי ועדת השרים לענייני חקיקה, בקריאה שלא לקדם את הצעת החוק של ח"כ מיקי זוהר, משום שהיא תביא לצמצום על הגנה על ציבור ועל האינטרסים שלו בנושאים רבים ומגוונים, ובמיוחד בסוגיות בהן כלל הציבור נפגע, ואין נפגע מסוים, שכן לפי ההצעה במצבים אלו יכולת בג"ץ לדון בנושא תיחסם לחלוטין. מדובר בניסיון להשתיק את קולות החברה האזרחית ולפגוע ביכולתו של בית המשפט העליון להגן על שלטון החוק, יסודות המשטר הדמוקרטי וזכויות אדם.
לקראת דיון ביום א' הקרוב (4.6.17), פנתה התנועה לאיכות השלטון לחברי ועדת השרים, הביעה את התנגדותה לפגיעה הצפויה בעותרים הציבוריים, במעמד הרשות השופטת ובכלל הציבור הישראלי, וקראה לשרים שלא לקדם את הצעת החוק. לפי ההצעה, לבג"ץ לא תהא סמכות לדון בעתירה בה לא הראה העותר "עניין אישי", המוגדר כפגיעה אישית או חשש ממשי לפגיעה ישירה, או כשהפגיעה הינה ב"כלל הציבור או קבוצה בלתי מסוימת בו". דהיינו, ההצעה מבקשת למנוע עתירות של עותרים ציבוריים, ובכך לפגוע ביכולת הרשות השופטת להגן על אינטרסים ציבוריים על ידי ביצוע ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת והמחוקקת.
בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי ביקורת שיפוטית פוגעת בעיקרון הפרדת הרשויות. התנועה טענה כי נהפוך הוא – פיקוח הרשות השופטת על רשויות השלטון האחרות הינו דווקא הגשמת מערכת האיזונים והבלמים הנכללת בהפרדת הרשויות. לשיטת התנועה, הצעת החוק והניסיון לצמצם את הגישה לערכאות במקרים בהם בוצעה לכאורה עבירה על החוק או פגיעה בערכי היסוד של שיטת המשטר הישראלית, הם אלו אשר פוגע במערכת האיזונים והבלמים, ובכך בהפרדת הרשויות הכה רצויה במדינה דמוקרטית.
החברה האזרחית, אשר העותר הציבורי נמנה על צורותיה, הינה כוח חשוב ומשפיע, אשר בדומה לרשות השופטת, פעילותו ועצמאותו הינם מדד לחוסנה של דמוקרטיה. על כן, פגיעה בעותר הציבורי, ברשות בשופטת או ביכולתם לקדם שמירה על שלטון החוק, מהווים פגיעה במערכת הדמוקרטית ובצורך הציבורי בשקיפות ופיקוח חיצוניים למערכת השלטונית. מניעת יכולת עותרים ציבוריים לעתור לבג"ץ מהווה ניסיון השתקה של קולות החברה האזרחית שאינם נוחים לשלטון שנמצא באותה העת בעמדת הכוח. לעניין זה יש לזכור, כי בתכליתה, המערכת השלטונית קיימת למען הציבור בלבד, ומחויבת כלפיו בכיבוד החוק. משכך מחויבת היא גם בפיקוח וביקורת על ידי החברה האזרחית.
בנוסף, גם במקרים בהם ישנו נפגע ספציפי, צירופו של עותר ציבורי לעתירה ימנע מצב בו הבעיה הפרטנית לבדה היא היחידה שתבוא על פתרונה, במקום טיפול בבעיה הרוחבית, מציאות שתביא עימה בהכרח עתירות נוספות. בכך, למעשה מבטיח העותר הציבורי הגנה רחבה יותר, פתרון טוב יותר ומניעת ריבוי עתירות.