מדיניות ציבורית בישראל- מאיה בר
מהי מדיניות ציבורית? מדיניות ציבורית נוגעת למסגרות הפוליטיות במדינה ותהליכי קבלת ההחלטות על ידי מסגרות אלו. במסגרת המדיניות הציבורית נקבעים הקווים המנחים באמצעותם ניתן להגדיר מטרות על מנת להביא את הציבור בישראל למקום טוב יותר.

לדיון הנוגע במדיניות הציבורית בישראל היבטים רבים: מי הם הגורמים המשפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות, אשר בסופו של דבר מעצבות את חיי הציבור במדינה? מי קובע את הקווים המנחים לכלל תוכניות פעולה ויעדים מוגדרים? כיצד מימוש ההחלטות בפועל משתלב עם קבלת ההחלטות ברמה העקרונית? מה הם מנגנוני הפיקוח הקיימים על קובעי המדיניות הציבורית? וכיצד יכול האזרח הקטן להשפיע.

מי הם הגורמים המשפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות במדינה?
לממשל ישנה השפעה ישירה על תהליך קבלת ההחלטות. השאלה היא אם כן, מי משפיע על הממשל? הציבור, בדרכו, משפיע אחת לארבע שנים על הרכב הממשל וכך יכול להביא לשינוי המדיניות הציבורית. קבוצות אינטרסים עסוקות אף הן בהשפעה על קביעת המדיניות הציבורית. הלוביסטים, לדוגמה, המייצגים קבוצות אינטרסים ובעלי הון שונים, מפעילים לחצים על נבחרי העם ומשפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם. צלע נוספת בעלת השפעה בפועל היא הבירוקרטיה, או הגוף המבצע. גם כאשר הממשל מקבל החלטה, עליה לעבור תהליך ארוך על מנת להגיע לידי מימוש, ונראה שבכוח הבירוקרטיה לקדם מדיניות ציבורית בפועל, גם אם לא התקבלה החלטה ביחס לכך.

להפוך תיאוריה למעשה
כאשר מדיניות ציבורית נשארת בגדר קביעת קווים מנחים, היא אינה ממומשת וחסרת השפעה של ממש על חיי הציבור. לדוגמה, חוק חינוך חינם מגיל שלוש התקבל כבר לפני לא מעט שנים, אך עד היום לא הוגדרו לוחות זמנים, לא הוקצב תקציב או נקבע אחראי למימוש, שיאפשר את הפיכת ההחלטה למציאות. כיוון שלא נקבעו מנגנוני בקרה, שתפקידם לוודא כי המדיניות הציבורית ממומשת, לא נדלקו נורות אדומות ביחס לסוגיה זו. כדי להפוך את התיאוריה למעשה, על הממשל לקבוע יעדים ברורים, דרכי מימוש, לוחות זמנים, תקציב ודרכי פיקוח ובקרה.

אילו אינטרסים משרתת המדיניות הציבורית?
מקובל להניח כי במדינות דמוקרטיות מטרת המדיניות הציבורית היא לחלק באופן שווה שירותים ומוצרים לכלל הציבור על ידי הממשלה. בישראל, רמת השירותים והמוצרים עברה שחיקה רבה עם השנים. דוגמה טובה לכך היא סל הבריאות הממלכתי, שכיום כבר אינו מספק חלקים נכבדים מהציבור. קיימת הנחה כי ההחלטה לספק מוצר או שירות לאזרחים נובעת משיקולים של טובת הכלל, אולם האם זהו המצב בפועל?

יעד שכזה נקבע על ידי פוליטיקאים, אשר מונעים לעיתים ממניעים אישיים או רצון לשמור על מעמדם וכוחם. עצם קביעת הממשל את היעדים אותם יסמן לעצמו כמטרה, ואת היעדים מהם יתעלם, מהווה תהליך החלטה וקביעת קו מנחה. כיוון שקיימת עוגה תקציבית נתונה, כל יעד שהוחלט לפעול למענו נמצא בתחרות עם יעדים אחרים. כאשר מקבלי ההחלטות נמצאים תחת השפעת קבוצות אינטרס ושיתוף הפעולה מצד הגופים המבצעים נכנס לשיקול הדעת, פעמים רבות ימצאו את עצמם יעדים משמעותיים וראויים מחוץ לתחרות.

הגופים המבצעים – הבירוקרטיה
הממשלה היא הזרוע המבצעת הרשמית של קובעי המדיניות הציבורית היושבים בכנסת. גורם נוסף, נפרד מהכנסת, הקובע מדיניות ציבורית, הם חברי הסקטור השלישי – עמותות ומלכ"רים. גופים אלו מייצגים קבוצות אינטרסים והם קובעים מדיניות ציבורית נפרדת מזו הנקבעת בכנסת. קיים דו שיח פורה בין אותן עמותות והממשלה, הנוגע לקבלת תקציבים והטלת הגבלים. עוגת התקציב, שמלכתחילה הייתה נתונה תחת תחרות, קטנה עוד יותר לאחר נגיסת העמותות בה.

בנוסף, חשוב לזכור שמדיניות ציבורית שנקבעה בכנסת לא בהכרח תמומש על ידי הממשלה, מצב הנפוץ בארץ. מדיניות כזו היא חסרת ערך ומשמעות ציבורית. גם אופן מימוש המדיניות, הפתוח ל"תרגום" הממשלה, מביא למצב בו יעדים רבים ממומשים בסופו של דבר בניגוד לקווים המנחים או שאינם ממומשים כלל.

מנגנוני הפיקוח והבקרה
תפקיד מנגנוני הפיקוח והבקרה מתחלק לשלושה חלקים:

1. לפקח על תהליכי קבלת ההחלטות ולוודא כי הם מתנהלים באופן תקין.

2. לבקר את הגופים המבצעים ולוודא כי הם מוציאים את המדיניות הציבורית לפועל בהתאם להנחיות.

3. לוודא כי הציבור מקבל את כל המידע הדרוש לו על מנת לקבל החלטות מושכלות.

מנגנון הבקרה הראשון על הממשלה הוא הכנסת עצמה. הכנסת יכולה לדרוש מהממשלה לתת דין וחשבון על מידת התקדמותה לקראת מימוש מדיניות ציבורית שנקבעה. מנגנון נוסף הוא בג"ץ, המבקר גם את תהליכי קבלת ההחלטות וגם את דרך מימושן, מהפן החוקי. מנגנוני פיקוח נוספים הם התקשורת, והציבור עצמו.

איך יכול הציבור להשפיע על המדיניות הציבורית?
הרכב הכנסת והממשלה נקבע בבחירות, לכן הדרך הראשונה והישירה ביותר להשפיע על המדיניות הציבורית היא ביום הבחירות, בעת ההצבעה. שינוי הרכב הכנסת והממשלה ימשפיע מאד על קביעת המדיניות הציבורית.

לציבור ישנו הכוח להשפיע על המדיניות הציבורית גם מחוץ לקלפי. הוא יכול לעשות זאת על ידי התאגדות בקבוצות, למשל הקמת עמותות, כאשר עצם פעולת ההתארגנות יוצרת כח חברתי, או על ידי הצפת בעיות אל פני השטח והפניית זרקור התקשורת לעוולות חברתיות. דרכים נוספות שנתונות בידי הציבור הן הפגנות, עצומות, מחאות חברתיות, מצעדים, חרם כלכלי או שינוי הרגלי צריכה. כיום, האינטרנט והרשתות החברתיות משמשים אף הם ליצירת מוקדי לחץ חברתי בזירה הציבורית.

רבים לא מבינים את ההשפעה הפוטנציאלית הנתונה בידיהם, ולא נוקטים בצעדים לנצלה. חשוב לזכור שבשביל להשפיע בצורה הטובה ביותר יש להכיר את המערכת, לכן פרטים המתעניינים בתחום פונים ללימודי מדיניות ציבורית, שמכירים להם את עולם המדיניות הציבורית ובו בזמן עוזרים להם לרכוש כלים ודרכי חשיבה חדשות שמוכוונים לעשיית שינוי בעולם האמיתי.