כבר סידרנו הרכבת … ד"ר ערן גרף
בין סלעים, כה מלבבת,
אצה-טסה הרכבת.
מבצר של נחשלות מוטורית
עם קצת נוסטלגיה מנדטורית

.

כשזכינו (אל ישמור)
סוף-כל-סוף לראות האור,
ועלי כס שלטון עלה הוא
מושיענו נתניהו,
הביא צעיר, חרוץ, נמרץ,
חבר מרכז ליכוד, שמו כ"ץ.
מינהו שר הטרנספורטציה
(נו, כמובן, בקומבינציה).

יותר משר של תחבורה –
מוצלח כשר של תפאורה:
בכל דרכים ובשבילים
צצו שלטי ענק כחולים
המבשרים כי "פה יקום
פרוייקט תחבורתי עצום"
וכל הארץ מסביב
תהיה פרוור של תל-אביב.
והרכבת המתוקנת
לכל פנה תשלח קנוקנת,
לבית-שאן ולבית-אל
ועד רמות-בן-בתואל.

אין ערוך לה, לרכבת
ובצדק היא נחשבת
לאושיה של אושיות
תשתיות לאומיות:
מקצרת מרחקים
על חשמל, לא על דלקים,
נדירות בה תאונות
ועוד שפע יתרונות.
הכרחי בה, זה די ברור,
גרעין שליטה של הציבור.
משקיעים משוק פרטי?
כנוסף, לא בלעדי!

רכבת – לא ענין זוטא.
על כן, מי ינהל אותה?
רצוי, חבר מרכז ליכוד
מאד חזק וגם אהוד.
המנהל אשר נבחר,
הזעיק מיד, מעיר וכפר,

קוזינים, סָחְבִּים, בני-עדה –
למשימה הנכבדה.

צָבְאוּ נוסעים על הרציפים
והקרונות נהיו צפופים.
יש שרכבת, פה – נתקעת,
ושם – אחרת, לא נוסעת,
קרון חדיש עולה באש,
אַחֵר מן המסילה גּוֹלֵשׁ,
בִּנְסִיעוֹת בעיקולים
קוֹרְסִים צירי הגלגלים,
טבלת זמנים היתה כולה
לכדי חוּכָא וְאִטְלוּלָא!

שר תחבורה שתפארתו
כל כך רבה על רכבתו,
מוצא עצמו ניצב נכלם
לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס לכולם.
והוא הכריז שהעובדים
הם איגנורנטים בלי תקדים,
ושהם חֶבֶר טֵרוֹרִיסְטִים
שעובדים כמו חלטוריסטים.
שכל חֶפְצָם להתפנק
ולקבל שכר עָתֵק.
לשר יוזכר ברוב פרגון
בסיסה של כל תורת אִרְגּוּן:
האחריות כלפי החוץ –
של הנהלה, בלי שום תרוץ!

ברור, לזו הממשלה
אין כוונה, לוּ גם קלה,
את הרכבת החולה
שוב העלות על מסילה,
כי גזר דינה מכבר חרוץ:
להפרטה, מיקור של חוץ,
ולעובדים – מול הצהרות
נותרה ברירת האין-ברירות.

ואז, את זעם הציבור
השר מפנה מול מי? ברור!
עובדי רכבת – דִּמּוּיָם
סאדיסטים ועוכרי העם,
ויש גם רמז, כלל לא דק –
יאים, שֶׁיִקְרֵעוּם כַּדָּג.
ברור הוא לכל בַּר-בֵּי-רַב
שכבוד השר לא בַּר-לֵבָב.
קבע פגישה לבוררות
עם כְבוֹד מזכ"ל ההסתדרות.
אך עוד לפני ההתחלה
הוא כבר פּוֹצֵץ על המסילה
בבום גדול, זה בּוּמְ-בָּרְדְיֶה
בקול הריע: יֶה! יֶה! יֶה!

וההמשך – ממש ברור
הכל מראש אצלו סדור.
את העובדים הרי ידחוף
למעשי יאוש בסוף,
ואז, במנהיגות של שר
בפני-בוכים ישבית קטר.
את העובדים הוא יפטר
המנהלים – לג'וב אחר,
(הן מירי רגב כבר טורחת
וחוק מתאים היא כבר רוקחת).

קוזינים, סָחְבִּים, בני-עדה –
למשימה הנכבדה.

צָבְאוּ נוסעים על הרציפים
והקרונות נהיו צפופים.
יש שרכבת, פה – נתקעת,
ושם – אחרת, לא נוסעת,
קרון חדיש עולה באש,
אַחֵר מן המסילה גּוֹלֵשׁ,
בִּנְסִיעוֹת בעיקולים
קוֹרְסִים צירי הגלגלים,
טבלת זמנים היתה כולה
לכדי חוּכָא וְאִטְלוּלָא!

שר תחבורה שתפארתו
כל כך רבה על רכבתו,
מוצא עצמו ניצב נכלם
לִשְׂחוֹק וָקֶלֶס לכולם.
והוא הכריז שהעובדים
הם איגנורנטים בלי תקדים,
ושהם חֶבֶר טֵרוֹרִיסְטִים
שעובדים כמו חלטוריסטים.
שכל חֶפְצָם להתפנק
ולקבל שכר עָתֵק.
לשר יוזכר ברוב פרגון
בסיסה של כל תורת אִרְגּוּן:
האחריות כלפי החוץ –
של הנהלה, בלי שום תרוץ!

ברור, לזו הממשלה
אין כוונה, לוּ גם קלה,
את הרכבת החולה
שוב העלות על מסילה,
כי גזר דינה מכבר חרוץ:
להפרטה, מיקור של חוץ,
ולעובדים – מול הצהרות
נותרה ברירת האין-ברירות.

ואז, את זעם הציבור
השר מפנה מול מי? ברור!
עובדי רכבת – דִּמּוּיָם
סאדיסטים ועוכרי העם,
ויש גם רמז, כלל לא דק –
יאים, שֶׁיִקְרֵעוּם כַּדָּג.
ברור הוא לכל בַּר-בֵּי-רַב
שכבוד השר לא בַּר-לֵבָב.
והעובדים לא יפגעו
כי הם את מלאכתם עשו.
וכבוד השר, בלית ברירה,
ירד ממרום מושב שררה
יטעם הטעם התפל
של הדיסה שהוא בישל.

סיפא, למען הגינות:
כל שנכתב פה, הוא קלוט
ממקורות האינטרנט
ועיתונים, וכל כתב-עת.
—

"כבר סידרנו הרכבת בואו ילדים לשבת…" שיר ילדים שמחברו לא ידוע.-1-
2-כל אדם (מסכת חגיגה ה' ב').
בוֹמְבָּרְדְיֶה- 3 – Bombardier, יצרן רכבות ומטוסים קנדי, אשר מיועד לזכות במיקור החוץ של תחזוקת הרכבות מתוצרתו
4-"חוק הג'ובים" שמכינה ח"כ מירי רגב מן הליכוד