תגובה למאמרה של אורית אגמי"ממשלת ישראל ומה היא עושה לכיס הפרטי שלכם- משה שרצר
נכון שריבוי שרים וסגני שרים כרוך בהרבה הוצאות, אבל מיעוט אותם נכבדים מציב סכנת הוצאה גדולה יותר (כחצי מיליארד שקל) מאשר 4 שנים של ממשלה רחבה – בחירות. ריבוי שותפים קואליציוניים וריצויים בין היתר באמצעות הענקת משרות רמות לבחיריהם, כמו גם קידום מנהיגי מפלגת השלטון לעמדות כאלה, לאחר חלוקתן למפלגות השותפות, למניעת תסכול בקירבם והרגשת קיפוח, מבטיח את יציבות הקואליציה. לעת עתה גישה זו נראית כמצדיקה את עצמה. אולם לחוסר יציבות של הממשל יש גם חסרון נוסף, אולי חשוב יותר, מעבר להוצאה הכספית. תחלופה תכופה של השלטון פוגעת בתכנון לטווח רחוק של שנים, כיוון שצמרת חדשה של משרד ממשלתי אינה מחויבת ליזמות של קודמתה (ואולי גם לא רוצה להוסיף ליוקרה של זו) , ומחליפה בהרבה מיקרים את המדיניות הקיימת בחדשה, מהלך שכרוך גם בהוצאה כספית.