סחבת- זו כן מילה גסה- מיומנה של מתמחה -שולה פוקס

סחבת- זו כן מילה גסה- מיומנה של מתמחה -שולה פוקס
במציאות הישראלית אנו רגילים לראות בתקשורת ליקויים חמורים, סחבת וחוסר צדק עקב פעילויות שלא נעשו כדין. אין ספק שזה מרגיז את הקהל הישראלי אבל מה שלדעתי עוד יותר מרגיז זה דווקא חוסר מעש כאשר אין ספק שיש לפעול.

דוגמא מאלפת לכך נוגעת לאחת מהפניות של התנועה למען איכות השלטון בשבוע שעבר אל מבקר המדינה ולוועדת ביקורת המדינה בדרישה לבדוק מדוע לאורך 40 שנה לא מיושמות החלטות הממשלה בנושא רישום ותיעוד זכויותיהם של היהודים פליטי ארצות ערב.
גם אתם לא שמעתם על החלטה זו? כנראה שזה בגלל היחס שהחלטה זו זוכה לה, החלטה שנקבעה אי שם בשנת 1969- ולתפארת מדינת ישראל.

הרקע לפניית התנועה נוגעת ליהודים שנאלצו לעזוב את מקומות מושבם בארצות ערב בשנות ה-50, בעקבות התנגדות הממשלות הערביות למהלכים שהובילה התנועה הציונית בארץ ישראל. קהילות יהודיות משגשגות ופורחות במקומות כגון עיראק, מצרים וסוריה, נמחו כליל כאשר יהודים רבים אולצו לעקור את שורשיהם ולהגר, ולהשאיר את כל רכושם מאחור.

מדינת ישראל, אשר קמה כבית לאומי עבור העם היהודי והייתה זו שעודדה ומימנה את גלי העליות לאורך כל ההיסטוריה של המדינה, ראתה עצמה כמי שעליה מוטלת החובה והאחריות לטפל בנושא רישום ותיעוד זכויותיהם והקמת מאגר נתונים שבו ירוכזו פרטיהם של היהודים אשר קופחו בהיותם בתפוצות בשל היותם יהודים.

החלטת הממשלה הראשונה שנגעה להסדרת זכויותיהם של יהודי מדינות ערב והאסלאם, שגורשו או ברחו מארצות מולדתם, התקבלה בשנת 1969, אך מאז הוקמו מספר וועדות וצוותי היגוי על מנת לטפל בנושא ובשנת 2002 אף הוחלט להקים אתר אינטרנט בשפות שונות על מנת לבצע רישום מסודר ונגיש לכל של רישום הזכויות והרכוש שאבד לפליטים היהודים ולבסוף בשנת 2009 הוחלט להעביר את הטיפול בנושא ממשרד המשפטים לידי משרד הגמלאים.

40 שנה, ושום דבר לא קרה מאז אותה ההחלטה ב-1969, אין היום אתר אינטרנט ולא בוצע רישום, גם לאחר מספר פניות של התנועה למשרד הגמלאים.

חשוב לציין, כי לא מדובר בפנייה על מנת שיבוצעו פעולות להשבת הרכוש הגזול, פעולה הכרוכה בהשלכות מדיניות, אלא בהכרה ועל כן רישום האזרחים הישראלים שהוכרו כפליטים מארצות ערב שנלקח מהם רכושם בבואם ארצה.

תארו לכם מה היה המצב אילו יהודי אירופה שסבלו תחת המשטר הנאצי לא היו מקבלים הכרה. 40 שנה זה די ויותר, האנשים שעלו ארצה באותם זמנים, אינם נהיים צעירים יותר ומידע שלא נאסף עכשיו, עלול שלא להיאסף לעולם.