גלגולו של מכתב – יהודה ויינשטיין ואנשיו משחקים כדורגל- ד"ר מאיר גלבוע
כמה זמן לוקח לפרקליטות המדינה להשיב לפניה פשוטה ובה בקשה לנקוט הליכים למנוע מעבריין צווארון לבן להינות מפרי ההונאה שלו (לכאורה)? ייתכן, שהעיכוב נובע מהצורך לנסח תשובה מעורפלת, שכל אחד יבין ממנה מה שהוא רוצה.
*ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה.
** פורסם בבלוג "הרמת מסך
http://meirgilboa.wordpress.com/2011/02/14/%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%E2%80%93-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A9/
לפני כשנה (או מעט יותר) העברתי למשטרת ישראל מידע לפיו מנכ"ל משרד הפנים לשעבר, מר גבריאל מימון, רכש תוך שיתוף פעולה עם אחרים, ביניהם ראש המועצה האזורית במקום, לכאורה במרמה בית או יותר מבית אחד ביישוב יד בנימין. למידע צירפתי מסמכים, המחזקים במידה משמעותית ביותר את החשדות הללו.
מספר חודשים לאחר העברת המידע פתחה המשטרה בחקירה. בהתחשב בעומס המוטל על המשטרה זה לא הרבה זמן, מה גם שלהערכתי ביצעה המשטרה מספר פעולות חקירה סמויות לפני הפתיחה בחקירה גלויה ומעצר החשודים.
מטרת החקירה היא כמובן בדיקה אם נעברה עבירה פלילית ואם כן – איסוף ראיות שיאפשרו להעמיד את העבריין לדין. אולם בכך לא די. מטרה חשובה נוספת היא למנוע מהעבריין להינות מפירות העבירות שביצע.
כדי להפנות תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה לעניין זה, שלחתי אליו מכתב ב – 23.10.10 ובו הדגשתי את החשיבות ליזום פעולות שיימנעו ממיימון מלרשום את החלקות שרכש במרמה (לכאורה) על שמו או למכור אותם לאחרים, ובכך להרוויח סכומי כסף נכבדים, שכן רכישת הקרקע הייתה מיועדת למפוני גוש קטיף ולתושבי המקום (מימון לא כלול בשתי הקבוצות הללו), ולכן נמכרה בסכומים צנועים יחסית. הדגשתי את החשיבות לפעולה דחופה, כדי למנוע מצב בלתי הפיך או כזה שיהיה קשה לשנותו מאוחר יותר.
אכן, תוך שבועיים קבלתי תשובה מהירה בה אישרה מזכירתו של ויינשטיין את קבלת המכתב וציינה שהוא הועבר לטיפולו של המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים (הוא משנה א'). עבר כחודש, והחלטתי "לנדנד" גם טלפונית (נכון, הייתה באמצע גם שביתת פרקליטים). חודש וחצי אחרי שמכתבי הועבר לטיפולו של משנה א' הוא נבעט למשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים (היא משנה ב'). בעיטות כאלה טובות למשחק כדורגל ולא הולמות טיפול רציני בעבריינות בכלל ובעבריינות הצווארון הלבן ובשחיתות בפרט. לכן, שגרתי ליועץ המשפטי לממשלה תזכורת. אולי מרוב העברות של הכדור ממשנה למשנה הוא אבד?
מסתבר שהכדור נמצא בפרקליטות מחוז המרכז. ב – 27.1.11, יותר משלושה חודשים אחרי פנייתי הראשונה ליועץ המשפטי לממשלה, קבלתי תשובה מעורכת דין, סגן בכיר א' לפרקליטת מחוז מרכז, שהכדור נמסר לה – בינתיים. היא מצהירה כי "תקיפה כלכלית של פירות העבירה, בכלים שלובים, הינה כלי מרכזי באכיפת החוק". יופי, כאילו לא ידענו זאת.
אך עד כאן הדברים יחסית ברורים, מה שאין כן בהמשך המכתב, ואצטט את הסעיף במלואו: "גם בפרשה זו, יזמה הפרקליטות, ללא קשר לפנייתך, טיפול משולב. במסגרת זו אציין כי לצד הטיפול בהיבט הפלילי, נקטה הפרקליטות, בתיאום עם מינהל מקרקעי ישראל, בפעולות הנדרשות בהיבט האזרחי, כל זאת בזהירות המתבקשת בשלב זה, וכל עוד חומר החקירה לא עומד לעיון הגורמים המעורבים".
אתם הבנתם את זה? כל אחד יכול להבין זאת לפי ציפיותיו. אני רוצה להאמין שהפרקליטות אמנם נקטה צעדים שיימנעו מהעבריינים לכאורה לעשות כל פעולה עם הרכוש שקבלו במרמה ותוך זיוף מסמכים (לכאורה, לכאורה). לא רק זאת, אני רוצה להאמין שהמגרשים עצמם יחולטו לטובת המדינה, לפי החוק לאיסור הלבנת הון. אולם, הדברים כל כך סתומים, שזה לא הפירוש היחיד האפשרי.
ובהערת אגב, איני מבין מדוע לא ניתן לפרסם את "הפעולות הנדרשות בהיבט האזרחי"? הרי, יש להביא לידיעת עבריין כי רכושו נתפס והוא לא יוכל לעשות בו כל שימוש. אני בטוח ש"הגורמים המעורבים" – העבריינים והמושחתים (לכאורה, לכאורה) יודעים היטב שרכושם נתפס על ידי המדינה, בהנחה שאלו הן "הפעולות הנדרשות". ואם הם לא יודעים, הרי מן הדין הוא שהמדינה תודיע להם.
כאשר תופסים חשבונות בנקים, מכוניות ורכוש של עבריינים אחרים, בעיקר כאלה החשודים והמואשמים בעבירות של פשיעה מאורגנות, רצות הרשויות לתקשורת ומתגאות בתפיסת הרכוש הזה. אך הפעם, הכל נעשה "בזהירות המתבקשת" – אולי משום שמדובר בעברייני צווארון לבן? אולי משום שמדובר במנכ"ל לשעבר של שני משרדי ממשלה?
מה שלא צריך זהירות מתבקשת זה לטפוח לעצמך על הכתף. הם לא שכחו לציין את הפעולות הללו (אילו פעולות?) הם ביצעו ללא קשר לפנייתי.