הכל אינטרסים אישיים- דן רוזנטל
ישראל ישראלי מאמין שהשיטה הפרלמנטרית תייצג את דעותיו נאמנה ותפעל למענו בשלטון. מה שמר ישראלי לא ידע הוא עצם העובדה שבחירת פתק "אמת", מתוך 33 פתקים אחרים שעדיין לא ברורה כנותם, תוביל לשקר שאין כמותו. לאחר הבחירות אמור ראש המפלגה הגדולה ביותר להתחיל במו"מ קואלציוני עם יתר ראשי המפלגות, ועם הצלחת המו"מ עליו להקים ממשלה שבראשה הוא יעמוד. אחרי שעברנו את כל הצינורות הבעייתים והמסורבלים של השיטה, אמורה להתקבל ממשלה ייצוגית כלפי כל הרבדים המרובים והשונים כל כך בחברה הישראלית.

קוראים יקרים, הרשו לי להציג לפניכם שתי שיטות ממשל אפשריות במדינה דמוקרטית.
שתי השיטות אשר מוכרות לנו הן: השיטה הנשיאותית, שנהוגה ע"י ידידנו בארה"ב, והשיטה השנייה היא השיטה הפרלמנטרית שנהוגה בארצנו. הרשו לי להסביר למי שאינו בקיא בשיטת הבחירות (ואני לא אתפלא אם חלקכם לא יודעים, כיוון ורק חצי מכלל האזרחים הצביעו). לפי השיטה הפרלמנטרית קם ישראל ישראלי בבוקר לבית הספר שבו ילדו לומד בין 8:00 ל12:00. מר ישראל ישראלי אדם עובד אבל קיבל יום חופש כדי שיוכל ללכת להצביע בקלפי שממוקם בתוך בית הספר. לאחר שנכנס לחדר ועבר את שורת המפקחים מהסיעות עליו לקבל מעטפה ואיתה הוא אמור להצטופף מאחורי הוילון ולבחור את המפלגה (יותר נכון את האות שהייתה מוצגת בטלוויזיה עם העיצוב הכי משכנע) שבה הוא בוחר על מנת שתייצג אותו בפרלמנט. כמובן שישראל ישראלי מאמין בכך שהשיטה הפרלמנטרית תייצג את דעותיו נאמנה ותפעל למענו בשלטון. מה שמר ישראלי לא ידע הוא עצם העובדה שבחירת פתק "אמת" מתוך 33 פתקים אחרים שעדיין לא ברורה כנותם, תוביל לשקר שאין כמותו. לאחר הבחירות אמור ראש המפלגה הגדולה ביותר להתחיל במו"מ קואלציוני עם יתר ראשי המפלגות, ועם הצלחת המו"מ עליו להקים ממשלה שבראשה הוא יעמוד. אחרי שעברנו את כל הצינורות הבעייתים והמסורבלים של השיטה, אמורה להתקבל ממשלה ייצוגית כלפי כל הרבדים המרובים והשונים כל כך בחברה הישראלית.
השיטה מכבדת את כל הקבוצות החברתיות (ויש לא מעט מהן), ולכן מאפשרת את התמודדותן של סיעות שונות שמייצגות את כולן. בדרך לקלפי הקמת עוד סיעה נראה כרעיון מבטיח, אבל כאשר מקימים את הממשלה, רואים בבירור שממשלת ישראל היא בעצם אסופה של משפחות מאפיה מסיציליה. הסחיטות מקורן בתפקידי מפתח וכסף לא קטן. שרים מקבלים וולוו משוריין, מזכירה עם חצאית כחולה או ירוקה לפי בחירה, הטבות מדי פעם (הטבות קבועות במידה של קבלת שוחד), ושכר שלא היה מבייש אף מנקה שלא מצליח לסיים את החודש. המפלגות הגדולות מחזיקות מנדטים רבים, שיכולים לעזור לראש הממשלה המיועד ליצור ממשלה יציבה ופעלתנית ולכן הם יכולים לשים את מה שהם העתיקו מויקיפדיה ושמו במצע בצד ולהתחיל לדבר על מה שחשוב באמת-תיקי השרים הנכספים. ככל שמפלגה קטנה יותר היא פחות משמעותית וכמעט ואינה יכולה לעזור להרחבת הממשלה, ולכן הן סוחטות אף יותר תפקידי מפתח מראש המפלגה הגדולה (הלוואי והיה היגיון במשפט האחרון, אבל אין).
קוראים יקרים, לא סתם אני מחזיר אתכם לתקופתכם מהתיכון בה המורה לאזרחות דיברה על היתרונות והחיסרונות של השיטות ואתם קישקשתם על השולחן. אני רוצה להפנות אתכם לחבר יקר שלי שאני מאוד מעריך:אהוד ברק,השר לענייני אינטרסים אישיים. אתם בוודאי זוכרים אותו.אז לא היו לא משקפיים וגם החולצה הייתה נסגרת, והוא גם היה ראש ממשלה או משהו כזה לתקופה קצרה, ובימינו הוא עשה שיעור קצר בניהול עסקים לתלמידי המכללה למנהל שמסיימים תואר שני.
ולמה אני מקשר את שני האירועים האלה? תתווכחו כמה שאתם רוצים על חשיבות השיטה המפוקפקת, של ייצוגיות כל סטלן (עלה ירוק) ןבנקאי (כח הכסף) אבל אני אגיד לכם דבר אחד מהותי, שר בממשלה שגורר איתו שרים ממפלגתו להקמת סיעה רק כדי לספק את הצרכים האינטרסים שלו ושלהם הוא איננו שר ייצוגי. תתווכחו על כך שהוא אכן ממשיך דרכו של בן גוריון או רבין והכניסה לממשלה היא על מנת לפעול, אבל אני אומר לכם שאם לפעול נגד, אז לשם כך המציאו את האופוזיציה. אתם אכלתם את הפיתיון של ברק והאמנתם שהוא ממשיך הדרך אבל בינתיים הוא מבריק את הכיסא החדש במשרדו. והרי לכם שיעור באזרחות.
בין אם היה ראוי להצביע למפלגה כמו העבודה או לא, המצביעים נתנו את קולם לאהוד הגיבור וציפו ממנו להישאר ולהנהיג כמו שלוחם אמיתי יודע. אהוד לקח את הקולות ואמר תודה אבל העדיף לשבת מאשר לעמוד ולהתעקש על אמונת הבוחרים. ייתכן ואהוד לא ידע לקרוא בשירותו מפה טופוגרפית, ולכן קשה לו לקרוא מפה פוליטית מסובכת כמו שלנו אבל הוא איכזב בתור ראש מפלגה ולכן אני אומר כאן ועכשיו את עמדתי: ברק,תתפטר. אינני יודע מי צודק, וגם אם הייתה לי את התשובה לא יכולתי להגיד, אבל אם עזבת את המפלגה אסור לך להישאר בממשלה ואסור לנו לתת לך להישאר, כי נראה שאתה לא ממש ממהר לעזוב. נדמה שכל מי שנכנס לממשלה יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ובין היתר לצאת החוצה ממפלגתו המקורית ולהקים מפלגה מכל סוג, אפילו אם היא גזענית, מפלה, או אפילו אבסורדית כמו מפלגת "ארנב לכל ילד".
אם לפחות הצבעתם בקלפי ולא ברגליים, תעמדו מאחורי השיטה. הצפצוף על השיטה נעשה גם על ידי אריאל שרון, ועל ידי קודמים לו בין אם בשם האינטרסים, או בשם אמונה שלמה באידיאולוגיה שמקורה בהארה פתאומית. ברק עושה ככל העולה על רוחו, ואם ב2009 הייתי בעל זכות הצבעה הייתי כיום מבקש את פתק ה"אמת" שלי בחזרה כי נדמה שהוא נשדד.
"מפלגת העצמאות" נשמע כמו שם מבטיח למפלגה. מפלגה שתוביל לקראת משהו לא ברור ובלי אידיאולוגיה, שמזכירה לנו את התאריך הידוע שבוודאי כולנו זוכרים: 14 במאי 1948. דוד בן גוריון קרא אז את מגילת העצמאות וכנראה האמין לעצמו. הוא האמין במדינה שנותנת זכויות לאזרחיה, בה האזרחים לא ירומו על ידי בעלי האינטרסים כי הם יטופלו בעזרת חומרתו של העונש. עד לא מזמן בראשו מפלגתו לשעבר עמד בעל אינטרס עצמי. מעניין מה הוא היה אומר על זה.