מסקנות ציבוריות בעקבות פרשת קצב- יוסי יעלי
מפרשת קצב עולות ארבע מסקנות:
א. יש בפרקליטות אנשים טובים שמכינים תיקים בצורה ראויה לציון
ב. יש צורך דחוף בהעמדת מבקר לפרקליטות
ג. עיסקת הטיעון עם קצב משקפת כשל של היועץ המשפטי לממשלה
ד. נדרש פיקוח ציבורי על החלטות של היועץ המשפטי לממשלה שיש בהן מרכיבים של שיקול ציבורי

הסתיים החלק המשפטי המרכזי בפרשת קצב עם הרשעתו של הנשיא לשעבר, וכעת אפשר להתחיל בחלק של הפקת הלקחים הציבוריים מהפרשה. הסקת המסקנות נסמכת על קיום האירועים הבאים בפרשת קצב:
לאחר הכנת טיוטת כתב האישום נערך שימוע לקצב ולאחריו נחתמה עמו עיסקת טיעון. עתירה לבגץ נגד היועץ בגין עיסקת הטיעון נדחתה. כהצדקה לעיסקת הטיעון טענו היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות שעדות המתלוננות איננה משכנעת מספיק. לאחר דחיית עיסקת הטיעון על ידי קצב, צוות חדש של הפרקליטות הכין כתב אישום, נערך משפט וקצב הורשע בבית המשפט בצורה מוחלטת, כאשר בית המשפט נותן אמון מלא במתלוננות.
מסקנה ראשונה על הרמה המקצועית של צוות הפרקליטות:
צוות הפרקליטות שהכין את כתב האישום וניהל אותו בבית המשפט עשה עבודה מקצועית טובה. יש בפרקליטות בעלי מקצוע טובים.
מסקנה שניה על ההתנהלות הבעיתית של הפרקליטות:
התברר בדיעבד שאותם אנשים בפרקליטות שקבעו כי עדות המתלוננות איננה משכנעת טעו, ומבחינה ציבורית מוטב אם יודו כיום בטעותם. הם גרמו למתלוננות עוול בהתייחסות שלהם ואסור להניח להם לעבור על כך לסדר היום. הם צריכים לבקש כיום את סליחת המתלוננות על קביעתם זאת. אירית באומהורן, שהיתה הפרקליטה שעמדה בראש הצוות הראשון, אמרה שהקביעה הזאת נקבעה שלא על דעתה ובלעדיה, ואמירה זאת מצביעה על הצורך בבדיקה של צורת ההתנהלות של הפרקליטות, ומחזקת את התביעה הציבורית למינוי מבקר לפרקליטות. אין כיום בפרקליטות כל מנגנון ביקורת והפקת לקחים (וגם אין מנגנון לבדיקת תלונות הציבור על הפרקליטות). נדרש בדחיפות מבקר לפרקליטות – לתשומת לב היועץ המשפטי מר ויינשטיין.
מסקנה שלישית על התנהלות היועץ המשפטי לממשלה:
בניהול תיק נגד נשיא או שר בממשלה, כאשר עצם הגשת כתב אישום מביאה להתפטרות האיש מכהונתו עוד לפני משפט, על היועץ משפטי להיזהר מאוד ואישית לבחור ולהנהיג את הצוות הטוב ביותר לביצוע המשימה של הכנת כתב האישום. לאור פסק הדין, עולה כי היועץ המשפטי לממשלה כשל בהחלטתו לקבל את עיסקת הטיעון, כשל בקביעתו שעדויות המתלוננות לא משכנעות מספיק או כשל בכך שלא הקפיד בסבב הראשון של הכנת כתב אישום כפי שהקפיד (כנראה מטעמי יוקרה) בסבב השני.
מסקנה רביעית בענין הפיקוח הציבורי על היועץ המשפטי לממשלה:
כאשר הציבור עתר לבגץ נגד עיסקת הטיעון עם קצב, בגץ לא נתן סעד לעותרים וסירב לדון בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה. בהחלטה זאת בגץ פעל נכון, שכן שיקולי היועץ המשפטי לממשלה כוללים גם מרכיבים ציבוריים ובגץ אינו אמור לעסוק בהחלטות כאלה (גם בענין פרשת האי היווני בגץ סירב לדון בשיקולי היועץ המשפטי בצורה דומה). מכאן עולה המסקנה שאפילו אם היועץ המשפטי לממשלה טועה בהחלטותיו, לא קיים במדינה מנגנון חברתי שיכול לתקן את הטעויות שלו. מצב כזה אינו מתיישב עם משטר דמוקרטי, בו העם הוא הריבון. מתברר שאדם יחיד, שאינו נבחר ציבור, מקבל הכרעות חשובות בעלות אופי ציבורי בשם הציבור, ואין לציבור כל דרך לערער על הכרעות אלה. מצב כזה אינו תקין ומחייב שינוי. דיון בשינוי הנדרש חורג ממאמר זה. הקישור הבא מכיל דיון מפורט יותר בנושא זה, והקורא המעונין בנושא מוזמן לעיין בו שם
http://www.articles.co.il/article/93546
.