מכתב לתנועה בעקבות הקריאה להדחת אלי ישי- ישראל אלישקביץ
שלום לתנועה לאיכות השלטון,

אני מברך על יוזמתכם למאבק ציבורי בדרישה לנטילת אחריות אך חושב כי,
האחריות אינה נעצרת בהכרח דווקא אצל אלי ישי.
למחדל המחפיר הנוכחי יש אין ספור אבות אבל כמקובל אצלנו,- כנראה שגם הוא יימצא לבסוף יתום.

לדעתי אין די בגלגול של מיילים לכאן או לשם ו/או באיסוף חתימות יהיו רבות ככל שיהיו
לעצומה כזו או אחרת כי, כל זה נופל על עיניים לא רואות וחולף עם הרוח מבלי להזיז דבר.

מהפכה של ממש אפשר להשיג רק בלחסום כבישים ולעלות על בריקדות פשוטו כמשמעו.
הדרך האפקטיבית היא, להוציא המונים לרחובות כמו שעשה מוטי אשכנזי לאחר מחדל יום הכיפורים.

כבר לא מתמול שלשום אין לנו הנהגה ראויה, הכל מתנהל מעצמו מדחי אל בכי וה'ראש הקטן' חוגג.
הפכנו למדינה של ספינים, טריקים ו'שטיקים', שכל כולה סובבת סביב הכסת"ח, הפוזה,
ה'פאסאדה' והיחצ"נות, שבינם לבין המציאות יש קשר מקרי בלבד אם בכלל.
השלומיאלים והשלימזלים העלובים, השרלטנים והחפיפניקים הנירפים שכולם ביחד וכל אחד לחוד
מתחמקים סידרתיים מקבלת אחריות,- השתלטו על חיינו בכל אשר ניפנה ואין מושיע.

לצערי יש בליבי חשש כבד כי גם עשרות הניספים במלכודת האש ז"ל, הם קורבן מיותר של 'בלגן' מקומי,
בהמשך למסורות ה'חפיף' ה'סמוך' ו'תזרום,- יהיה בסדר' המקובלות כל כך במקומותינו.

נער הייתי גם זקנתי ודווקא לעת בלותי, אני מוצא את עצמי חרד לאשר ילד יום במולדתי הדואבת.
בכל בוקר אני מתעורר בחרדה מה'פשלה' או 'הפרשה' הבאה, שמחכה מעבר לפינה ותנחת עלינו במפתיע
ובלי כל הודעה מוקדמת…..

כאחד מ"הרוב הדומם", שאין לו מיקרופון ביד ו/או טור בעיתון ע"מ לבטא את מחשבותיו וכאבו,
אני חש בהרבה תיסכול על שאין לי כל יכולת להושיע או להשפיע ולא נותר לי אלא להתפלל ולייחל לטוב.

מי יתן ועוד נזכה לימים טובים יותר,
בכל מקרה יישר כוחכם,
ישראל אלישקביץ, ירושלים.