"אני מאשים" – על הצורך בשידוד מערכות בשירותי כבאות והצלה לאומיים במדינה. – אבי אריאל

עם שוך הלהבות, ותום ימי השבעה על מות 42 קורבנות בשריפה הגדולה בכרמל, יחזור עם ישראל לתחביב האהוב עליו במיוחד, עיסוק בסקנדל הבא והשיכחה המבורכת.

אפילו אם תוקם וועדת חקירה או יפורסם שוב דו"ח מתריע ע"י מבקר המדינה, כלום לא יקרה פה, כי יותר מדי אינטרסים בוחשים בקלחת , ואין מנהיגות המסוגלת לאגם כוחות ולהזיז סלעי הבירוקרטיה לטובת הכלל. מה שהיה הוא שיהיה בתוספת קוסמטית כזו או אחרת של עוד כמה רכבים או סולמות לכבאים, עוד דרגות ועוד מעט תקנים.
* הכותב כיהן כדובר הארצי של נציבות כבאות והצלה בשנים 1992-1998

כמי שהיה דובר ארצי של נציבות כבאות והצלה בשנים 1992-1998 ,וחלק מצוות של פורשי צה"ל ומשטרה בכירים בראשותו של תא"ל שלמה כהן , שניסה ונכשל ביישום החלטת הממשלה על הקמת נציבות ארצית ו"חיל כבאים" ארצי , אני יכול להעיד כי נציבות כבאות והצלה שהוקמה עוד בתקופת שר הפנים דרעי וראש הממשלה רבין , כחלק מלקחי מלחמת המפרץ הראשונה ב 1991 וכבר אז נתגלה לנו מערך הכבאים במערומיו, אגב אז היה מספרם 1000 איש והיום הם מונים 1500 איש (ֵ% 50 יותר.) אבל באותה רמת אפקטיביות כמו אז.

בניגוד למקובל לחשוב, אני מתנגד לרעיון המחוכם של הפוליטיקאי המנוסה אלי ישי לעשות עוד וועדה, אין צורך בעוד וועדת חקירה ואין צורך בעוד החלטת ממשלה, כי כאלה יש בשפע מאז 1991, בתוספת עשרות ביקורות של מבקר במדינה. הכתובת היא על הקיר שנים רבות.

הבעייה היא שבכל תסריט עתידי של קונפליקט מזויין, , צפוי העורף הישראלי להיות החזית הבאה ולכן אין לנו זמן לחכות לרעידת אדמה נוספת נוסח יום כיפור בטרם תקבל ממשלת ישראל לא החלטה נוספת אלא מנהיגות אמיתית ביישום החלטותיה היא על מערך הכבאות והחירום בארץ.

גם שר הפנים הנוכחי וגם נציב כבאות והצלה לוקחים אותנו לפינה שממנה ניתן לכאורה להאשים רק את "נערי האוצר" – והתקציב. כאילו כל הרעה חולה של מערך חשוב זה תלויה רק בחידוש איזה כבאית ישנה או סולם מזדקן או סתם תוספת תקציב.

דרוש פה מנהיג ולא פוליטיקאי לתיקון המצב הן ברמה הארגונית הארצית והן ברמת אכיפת ומימוש החלטות הממשלה וגיבויים בתקציב הולם.

לעניות דעתי תוספת תקציב לכבאים, לא תפתור דבר. יש בעייה והיא הרקב המוסרי והארגוני הפושה בארגון הכבאים ובארגוני הצלה אחרים , מול התבטלות השלטון ואי יכולתו לאכוף את רצונו על קומץ של כבאים או וועד עובדים גדול אחר במדינה ( ראו מה קורה עם חוק החשמל וההתקפלות מול וועד עובדי חברת החשמל או וועדי הנמלים). שימו לב איך זה עובד במדינה: מד"א בכפיפות למשרד הבריאות, הכבאים כפופים למשרד הפנים, פיקוד העורף כפוף לצה"ל והמשטרה כפופה למשרד לביטחון פנים כאילו אנו מבנה ארגוני של מעצמה פדראלית ענקית ולא איזה מדינת בננות בגודל של עיר בינונית באירופה או בארה"ב.

אבהיר את דברי במספר דוגמאות :

הכבאים בעצמם משחקים משחק כפול: הם מאוגדים בוועד לוחמני שמנע מאז ומתמיד את הרצון להקים גוף ארצי נוסח משטרה או מד"א וכל זאת תחת חסות ההסתדרות שנתנה להם גיבוי. לא תאמין אבל מקצוע הכבאות מאוגד בהסתדרות החדשה תחת "הסתדרות הפקידים " ,ולמה הם כל כך מפחדים? כי בעצם אז ייצא וייחשף הסוד האמיתי- אין כבאי במדינת ישראל שזו עבודתו העיקרית!
הכבאים מועסקים במשמרות של 24 שעות, כאשר בשמונה השעות הראשונות הוא מקבל על פי תעריף מוסכם, 8 השעות הבאות במשמרת הוא מקבל תוספת של "שעות נוספות" ואת שמונה השעות האחרונות הוא מקבל כתוספת על תוספת כלומר תעריף מיוחד. אחרי זה יש לכבאי 48 שעות חופש ואם המשמרת שלו נופלת על שבת וחג כמובן שכל המשמרת מקבלת תוספת מיוחדת החל מן השעה הראשונה. כלומר בעצם כבאי עובד עבור משכורת מאד נכבדה רק 10 ימים בחודש, לרוב הכבאים יש עסק: שרברבים, שרותי הובלה, מזגנים או שרותי ייעוץ לקבלנים בנושאי מיגון אש, רובם גם ממשיכים לנהל את העסק הפרטי שלהם מתוך התחנה.

הקמת "חיל כבאים ארצי" יחסל את הנגע הזה, שכן לשוטר למשל או לקצין צה"ל אסור לעסוק במשלח יד נוסף, הוא שוטר 24 שעות ביממה ותמיד אפשר להזעיק אותו.
ולכן הכבאים מדברים בשתי שפות: המפקדים מדברים בתקשורת בעד הקמת נציבות ארצית וארגון אחיד תחת פיקוד אחד נוסח משטרה, ואילו ארגוני הכבאים בפועל מטרפדים כל כוונה להקים מערך כבאות ארצי! מתוך הבנה שבמצב התוהו ובוהו הקיים היום יש להם שליטה מלאה.

מדובר בכאוס ארגוני שלפיו יש 24 רשויות של איגודי כבאות המדינה , שלכל אחד יש יו"ר , הממונה בדרך כלל ע"י פוליטיקאים, יש לו מנגנון מנופח המפרנס בכבוד עשרות אנשים, יש חלק מיו"ר הנוסעים עם מכונית פולקסווגן פאסאט מפוארת בצבעי אדום-לבן עם הרבה אנטנות, פנסים מנצנצים, ומערכות קשר.
איגודים אלה שלפעמים כפופים לרשויות פושטות רגל,השותות להם את התקציבים בתוך אוברדראפט ענק, יוצרות איגוד מוחלש ועני שמדי פעם פורצות בו שביתות בגלל אי תשלום משכורות לכבאים בזמן.
בד בבד יש אותן איגודי ערים לכבאות , 4 מחלקות עירוניות גדולות ועשירות של העיריות הגדולות בישראל , וראה זה פלא לכל אחד מראשי מחלקות הכבאות האלה דרגה אישית זהה לדרגתו של נציב כבאות והצלה ארצי ( רב טפסר ) -הצמודה לשכר הרמטכ"ל או מפכ"ל המשטרה , דרגה המעוצבת כאילו הוא רב אלוף וכל אחד אחראי על בקושי 150-200איש !. תארו לעצמכם שבצה"ל יש לרמטכ"ל כמה ראשי אגפים תחת פיקודו, שלכל אחד דרגה מקבילה לשלו, כאשר בפועל אין לנציב כבאות שום סמכות, כי מפקדי שירותי הכבאות כפופים לראש העיר ולא לנציב כבאות ארצי. .

וזה לא הכל, לכל מפקד כבאות יש את הספקים שלו לציוד, יש האוהבים את הציוד הגרמני והם נוסעים תדיר לביקורים בגרמניה הממומנים על ידי בתי החרושת המייצרים את הציוד היקר, יש האוהבים את האנגלים או ההולנדים והם מרבים בסיורים במדינות אלה עם קציניהם ואנשי הצוות שלהם , ויש כאלה שמאוהבים בארה"ב והביאו ארצה מכוניות הכיבוי הענקיות מסוג A1 שיש להם מגבלות גישה קשות לרוב המקומות בארץ בגלל אורכן.
אבל שיא השיאים הוא האבסורד שחלק מצינורות הכיבוי קוטרם באינטשים וחלק הצינורות הכיבוי קוטרם בס"מ כך שבזמן חירום אי אפשר בכלל לחבר ביניהם , אין תקן אחוד, לא לציוד ובוודאי שלא לכח באדם, אין תחנה אחת דומה לשנייה, אין רשת קשר ארצית עם חפ"ק אחוד !

מאז ומתמיד , כשנחשפת ערוותם, עסוקים ראשי הכבאים בזמן חרום ביללות נוסח "אכלו לי -שתו לי" כאילו מדובר באגדת ילדים נוסח זהבה ושלושת הדובים. כאילו אין להם סמכות ואחריות ואין להם את היושרה האישית להתפטרות קולקטיבית בהעדר יכולת לספק את מה שבתחום אחריותם. וכרגיל, הם מדברים בשתי שפות: מגלגלים עיניהם ומפילים אשמה על תקציבים חסרים ומצד שני את הכבאים בשטח הם שולחים להלחם בחירוף נפש עם ציוד מיושן , תורת לחימה וכבאיות בנות 30 שנה.

שלא תבינו לא נכון, אני "שרוף" על הכבאים! זהו "עם" חם במיוחד של אנשים קשוחים ואמיצים המוכנים להיכנס לאש או להוציא פצועים צועקים ומדממים הלכודים בתוך מכוניות שהיו מעורבות בתאונות דרכים. לא כל אחד יכול להיות כבאי, צריך פרופיל נפשי חזק ומיוחד להיות שם ולהתמודד על בסיס יומי עם כאב ושכול.

אבל עכשיו אולי גם תבינו למה ראשי וועד הכבאים לא כל כך מעוניינים ממש ממש בשינוי המצב, די נוח להם באזור הנוחות של המצב הקיים. כשיגמרו לדבר על האסון האחרון, כולם יירדמו עד לאסון הבא ויירדו מהם, כרגיל, עובדה זה עובד ככה כבר עשרות בשנים!

כי כשיש רפיסות ורק משפטים נבובים לצורך התקשורת והטלביזיה נוסח: " רוה"מ הנחה את צה"ל לרכוש טייסת של מטוסי כיבוי אש" אנו נזכרים שוב ושוב במשפט הערבי העתיק: " כאלאם פאדי " כלומר מילים ריקות. , יש אפסות בביצוע ועודף מלל בהחלטות ממשלה נבובות מתוכן, אין אכיפה , אין מעקב אחרי החלטות ממשלה, אין ממש ממש רצון לשנות מול הוועדים הגדולים המהלכים אימים על הפוליטיקאים.

יש לי חבר אורטופד שסיפר לי שלפעמים על מנת לרפא מצב של שבר פתוח, יש צורך לעשות מחדש שבר מבוקר , תוך הטרייה של הפצע שלכאורה נגלד, על מנת שתהליך הריפוי יהיה שלם לטווח ארוך. . אולי זו הדרך היחידה לעשות זאת גם כאן. ואם כבר עושים ניתוח כואב תעשו את זה כמו שצריך עד הסוף!

דהיינו: אם כבר עושים שידוד מערכות בהסתכלות על צרכי העורף לטווח ארוך, צריך להכניס את כולם תחת כובע אחד במשרד לביטחון פנים: את המשטרה, את מערך הכבאות, ואת כל שירותי ההצלה האחרים כולל מגן דוד אדום. , מיותרים הפיצולים הארגוניים במדינה כל כך קטנה מבחינה גיאוגרפית. : אין צורך בתחנת כבאות נפרדת כאשר במורד הרחוב יש גם תחנת מגן דוד אדום, גם ככה הכבאים נקראים שירותי כיבוי והצלה, אז למה לא לעשות מה שעובד מצוין ברוב מדינות העולם? בארה"ב בצרפת וגם בגרמניה זהו שירות משולב, לכבאים יש רופאים ופארא מדיקים , מצב החוסך מערך אדמיניסטרציה מיותר, צורך בכיבודי פוליטיקאים וסרח עודף שאיננו תורם לכח המבצעי בפועל.

ויפה שעה אחת קודם, כי במלחמה הבאה העורף הוא החזית וזה כבר לא מצחיק!!!!

אבי אריאל — יבנה.