"קֶלַע סִיּוּמֵנוּ" ד"ר ערן גרף
וּמִי לָנוּ מִשְׂגַּב לַדַּךְ?
שׁוּב, הַשִּׁלּוּב הַמְּנֻצַּח:
שַׂר שֶׁמַּזְנִיחַ כָּל מַנְדָּט –
אִם אֵין לוֹ נְגִיעָה לַדָּת;
וְרֹאשׁ, שֶׁתַּאֲוַת שְׂרָרָה
אֶצְלוֹ – גְּרוּעָה מִיֵּצֶר רַע.

הַר הַכַּרְמֶל בּוֹעֵר עַד רֶמֶץ
וְאֵין מִי שֶׁעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ.
כְּלָל אֵין פֹּה שׁוּם נָתוּן חָדָשׁ,
הֲרֵי לָזֶה מַמָּשׁ הֻקְדַּשׁ
דו"ח מְפֹרָט, לִפְנֵי שָׁנָה –
שֶׁל מְבַקֵּר הַמְּדִינָה.

חֲנֻכָּתָהּ שֶׁל מִנְהָרָה
לִנְתַנְיָהוּ – מִנְהָ-רָע!
כְּשֶׁנִּתְמַנָּה רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה,
מַמָּשׁ מַמָּשׁ בַּהַתְחָלָה,
בַּל יֵחָשֵׁב לְ"עוֹיְבֵר-בּוֹטֶל" –
חָנַךְ אֶת מִנְהֶרֶת הַכֹּתֶל –
שֶׁלֹּא עַל פִּי הַהֶסְכֵּמִים,
וְכָךְ נִגְרַם מֶרְחָץ דָּמִים.
קָרָא לָהּ "סֶלַע קִיּוּמֵנוּ",
קִבֵּל אֶת "קֶלַע סִיּוּמֵנוּ" –
עִמּוֹ הוֹלֵךְ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי.
שְׂמָחוֹת שֶׁלּוֹ – סִבּוֹת לְבֶכִי.
גַּם יֵשׁ לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ –
הַשָּׂר יִשַׁי – בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ,
שֶׁאִינְטֶרֶס לְאֻּמָּנִי
אֶצְלוֹ שִׁקּוּל הָרִאשׁוֹנִי.
בִּיבִּי אֶת הַכֹּל בּוֹלֵעַ
בְּשֵׁם כִּסְאוֹ – זֶה הַצּוֹלֵעַ.
אוֹתוֹ עַצְמוֹ, אִם נְצַטֵּט –
פָּשׁוּט מְאֹד – הוּא מְ-פַ-חֵ-ד !!!

חָנְכוּ אֶת מִנְּהָרוֹת "כַּרְמֶל" –
הַפּוּר בְּבִּיבִי מִסְתּוֹלֵל:
מִיַּד הֹלֵם גּוֹרָל נַקְמָן
בְּדָם, וָאֵשׁ וְתִּמְרוֹת עָשָׁן.

וּמִי לָנוּ מִשְׂגַּב לַדַּךְ?
שׁוּב, הַשִּׁלּוּב הַמְּנֻצַּח:
שַׂר שֶׁמַּזְנִיחַ כָּל מַנְדָּט –
אִם אֵין לוֹ נְגִיעָה לַדָּת;
וְרֹאשׁ, שֶׁתַּאֲוַת שְׂרָרָה
אֶצְלוֹ – גְּרוּעָה מִיֵּצֶר רַע.

הַר הַכַּרְמֶל בּוֹעֵר עַד רֶמֶץ
וְאֵין מִי שֶׁעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ.
כְּלָל אֵין פֹּה שׁוּם נָתוּן חָדָשׁ,
הֲרֵי לָזֶה מַמָּשׁ הֻקְדַּשׁ
דו"ח מְפֹרָט, לִפְנֵי שָׁנָה –
שֶׁל מְבַקֵּר הַמְּדִינָה.

מִשְׂרַד הַפָּנִים: הדו"ח הַזוּי
וְשׂוֹם אָסוֹן אֵינוֹ צָפוּי.

דִּבְרֵי פְּקִידָיו קְשׁוּחֵי הָעֹרֶף:
"שְׂרֵפוֹת אֵינָן פּוֹרְצוֹת בַּחֹרֶף"

כְּשֶׁבָּאָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם
אֵין מִי שֶׁיַחֲנּוֹק אוֹתָהּ בְּמַיִם;
בְּמַחְסָנִים שֶׁל הָאַבְקָה –
כְּמוֹ "נֵס הָפוּךְ שֶׁל חָנֻכָּה":
מְלַאי שֶׁנּוֹעָד כְּדֵי כָּבוֹת
גַּם אֶת ה"אִמָּא" שֶׁל שְׂרֵפוֹת,
וּמַה אֵירָע? – הַמְלַאי כָּלָה
אַחֲרֵי מַמָּשׁ שָׁעָה קָלָה.
פָקִיד חָרוּץ, מְלַאי לֹא חִדֵּשׁ
כַּסְפֵּי צִבּוּר – לַחֲסֹךְ, בִּקֵּשׁ.

מְטוֹס כִּבּוּי? קָבְעוּ: תְּחִילָה,
מָטוֹס לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה!
הוּא, עִמּוֹ גַּם הַמָּדָאם,
יוּכְלוּ בּוֹ נוּמָה אֶת שְׁנָתָם.

בְּאֵין אַבְקָה אוֹ שֶׁפֶךְ-מָיִם –
בְּרֶכֶב אֵשׁ, אֶל הַשָּׁמַיִם,
כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ, בִּסְעָרָה –
עֲלוּ הַסּוֹהֲרִים – נּוֹרָא!!!

רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ הֶעָנָו
נָשָׂא דְבָרָיו אֶל נְתִינָיו.
וְהוּא אָסַף לְדֶקוֹרָצְיָּה –
אֶת כָּל בְּכִירֵי הָאוֹפֶּרָצְיָּה,
כְּדֵי יִהְיוּ לוֹ – פָּמַלְיָה
כְּמוֹ נֵרוֹת חֲנֻכִּיָּה,
בָּהּ-בְּעֵת, שֶׁהֵם לָבֶטַח –
כָּל תַּפְקִידָם – לִהְיוֹת בַּשֶּׁטַח.

הוּא פָּנָה אֶל הָאֻמָּה
אַךְ לוֹמַר לָהּ? – אֵין לוֹ מַה!
מַה שֶׁהָאֻמָּה קָלְטָה:
זֶה, שֶׁהָאִישׁ חֲסַר-שְׁלִיטָה,
מְבֹהָל כְּמוֹ אַרְנֶבֶת –
בְּחַי-בַּר אֲפוּף שַׁלְהֶבֶת.
כְּכָל שֶׁנִסָּה הַפִיחַ: "סְמוֹך"
רַק הִמְחִישׁ עֹמֶק הַ"בְּרוֹךְ".

כִּלְתָה הָאֵשׁ, זוֹ הַזְּדוֹנִית
כְּמוֹ הָפְעָלָה עַל פִּי תָּכְנִית –
אָדָם וָנוֹף, פִּנּוֹת חֶמְדָּה,
כְּלוּם לֹא הוֹתִירָה לִפְלֵיטָה.
אֶל הַאוּמוֹת שׁוֹלְחִים קוֹלֵנוּ:
"חוּשׁוּ, כָבוּ אֶת שְׂרֵפָתֵנוּ" !
וְהָעוֹלָם חָשׁ לַעְזוֹר,
מִמֶּרְחַקִּים, מִן הָאֵזוֹר.

וְכָל אוֹתָם הַחֲרֵדִים –
שֶׁקֻפָּתֵנוּ שׁוֹדְדִים
וּמַבְטִיחִים נֶאֱמָנָה –
קָארְד-בְּלָאנְשׁ בְּמִסְדְרוֹנוֹת שְׁכִינָה,
יַחְדָּיו, כָּל "שְׁתָּדְלָנֵי שָׁמַיִם"
לֹא מוֹרִידִים אַף נֵטֶף-מַיִם.
מַה מִתְגַּשֵּׁם מִכָּל הַתְּפִלּוֹת –
שֶׁמִּכָּל בָּתֵּי-מִדְרָשׁ עוֹלוֹת?
נַעֲנָה רַק זֶה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ:
בְּרָכוֹת עַל "מְאוֹרֵי הָאֵשׁ ".

יִשְׂרָאֵל, "מַעֲצָמָה
שֶׁרַק סוֹמֶכֶת עַל עָצְמָה",
שֶׁבָּהּ עוֹשָׂה הַמֶּמְשָׁלָה
רַק מַה שֶׁיֵּשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁלָּהּ.
וּמַה מוֹצְאִים בָּרֹאשׁ שֶׁלָּהּ?
קַשׁ וּגְּבַבָה וְאִטְּלוּלָא!

אוֹיָה לְאֶרֶץ אֲהוּבָה,
שֶׁנִּשְׁדְּדָה וְנִגְנְבָה
בִּידֵי עֲדַת שְׁכוּרֵי-שִׁלְטוֹן –
שֶׁכָּל כֹּחָם בַּתֵּאָבוֹן
לְכֹחַ וְחַיֵּי שׁוֹעִים;
תַּפְקִיד – מִמֶּטֶר לֹא רוֹאִים.
מִזֶּה שָׁנִים, וְלֹא מְעַט,
לֹא פִסְפְסּוּ – וְלוּ אַחַת –
הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְבִזָּיוֹן
וּלְהָמִיט פֹּה כָּל אָסוֹן.
נוֹפְלִים בַּפָּח? דְּבָרִים קוֹרִים –
בַּפַּח שֶׁלְּעַצְמָם כּוֹרִים!…

הַחֲבוּרָה הַמְּגֻנָּה –
תָּפְסָה הָאָרֶץ בִּגְרוֹנָהּ.
הֵם הַמַּזָּל הָרַע שֶׁלָּנוּ
וְהֵמָּה מוֹבִילִים אוֹתָנוּ,
מִנִּי חֶרְפָּה אֶל בִּזָּיוֹן
וּמִצָּרָה, אֶל פִּיד, אָסוֹן.

בְּאֶרֶץ מְתֻקֶּנֶת: שַׂר
הָיָה תּוֹלֶה עַצְמוֹ מִכְּבָר –
לוּ בְּטָנְאוֹ כְּבָר נִקְבָּצִים
כָּאֵלֶּה מִן קֻפּוֹת שְׁרָצִים.
אֶצְלֵנוּ, שַׂר כָּזֶה עַכְשָׁיו,
רוֹחֵץ לוֹ בְּנִקְיוֹן כַּפָּיו.
לֹא חֲרַקִירִי הוּא קָרָא, –
רַק וַעֲדָה שֶׁל חֲקִירָה.

זוֹ מֶמְשָׁלָה שֶׁבִּשְׁבִילֵנוּ
אֵינֶנָּה "סֶלַע קִיּוּמֵנוּ" –
כְּקְלִישֲׁאַת רֹאשׁ מֶמְשַׁלְתֵּנוּ –
אֶלָּא כְּמוֹ "קֶלַע סִיּוּמֵנוּ"
אֲשֶׁר מַכְרִית אֶת עֲתִידֵנוּ.

ד"ר ערן גרף
כ"ט כסלו תשע"א December 6, 2010
egraff@bezeqint.net