סטודנט, אל תהיה אדיש – המצב מביש !! מיומנה של מתמחה שולה פוקס
משהו קורה כאן בקרב הסטודנטים בשנים האחרונות, יש פה מעין סתירה שאולי אפילו משקפת את מה שקורה בחברה כולה. אנו כסטודנטים כן רוצים לעשות שינוי, גדלנו עם אידיאלים מסוימים, אידיאלים שקיבלנו מהבית, מתנועת הנוער, מבית הכנסת ומבית הספר ובמיוחד אידיאלים של חינוך וקידמה. כולנו מודעים לעובדה כי החברה הישראלית עברה במהלך השנים תהפוכות רבות, היא עברה מחברה שצריכה להילחם על עצם קיומה ולצרכים בסיסיים כמו תעסוקה ורווחה, לחברה שיותר ויותר מתעסקת בעצמה, לטוב ולרע, התעסקות בתרבות, בפנאי, בצרכנות ובמאפיינים הייחודים לכל מגזר בחברה. הסתירה היא אם כן בין הרצון להביא לשינוי למעשים בפועל. נהיינו אדישים יותר, עסוקים יותר ואם נהיה כנים אולי קצת איבדנו את האמונה שלנו בשלטון. אנו צריכים לצאת מהקופסא שלנו ולא להיכנע למצב המדכדך שאנו נמצאים בו, זה לא מזמן התא הסטודנטיאלי ניצח במאבק נגד פיטור המנקות העובדות באוניברסיטה ואני אומרת, צריך עוד כאלו על מנת לחנך את הדור הבא ולקדם את חברתנו כחברה מתקדמת ודמוקרטית.
*הכותבת שולה פוקס, סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית המתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה – מוזמנים לקרוא עוד מרשמיה בבלוג בדה מרקר קפה 'מיומנה של מתמחה'
** הפוסט נכתב בשיתוף פעולה עם המתמחה הנוספת, ענבר אדמון , אחראית על גיוס מתנדבים וסטודנטים לתנועה .
http://cafe.themarker.com/user/409067/

בתחילת החודש, פתחנו באופן רשמי את פעילות התנועה לאיכות השלטון במסגרת יריד מעורבות חברתית באוניברסיטה העברית. אם אסכם בשלוש מילים, היה די מוצלח.
התרשמתי מאוד מרמת המודעות וההתעניינות הגבוהה של הסטודנטים לפעילות של התנועה. הרי בסך הכול, כולם מסכימים ש"זה נורא חשוב" ו"שיש הרבה מה לעשות". יותר מזה, הפתיעה אותי הבקיאות הרבה של הסטודנטים עם הפרשיות השונות שעומדות על סדר היום התקשורתי. האמת, שהדבר לא ניחם אותי יותר מאשר העלה סימני שאלה. המודעות קיימת, אבל מודעות נטו לא מזיזה הרים. מודעות היא רק צעד אחד בדרך לשינוי אמיתי. השאלה האמיתית היא, מהי כמות הסטודנטים שמוכנים לקחת את התעניינות הזו לשלב הבא, להתנער מהספה ולצאת משיחות הסלון ולתרום מזמנם לעשייה בשטח. אנחנו בתנועה לאיכות השלטון מאמינים שציבור הסטודנטים, דור צעיר משכיל ואיכותי, הם אלו שיכולים וצריכים להיות חוד החנית בהובלתם של מאבקים ציבוריים.

משהו קורה כאן בקרב הסטודנטים בשנים האחרונות, יש פה מעין סתירה שאולי אפילו משקפת את מה שקורה בחברה כולה. אנו כסטודנטים כן רוצים לעשות שינוי, גדלנו עם אידיאלים מסוימים, אידיאלים שקיבלנו מהבית, מתנועת הנוער, מבית הכנסת ומבית הספר ובמיוחד אידיאלים של חינוך וקידמה. כולנו מודעים לעובדה כי החברה הישראלית עברה במהלך השנים תהפוכות רבות, היא עברה מחברה שצריכה להילחם על עצם קיומה ולצרכים בסיסיים כמו תעסוקה ורווחה, לחברה שיותר ויותר מתעסקת בעצמה, לטוב ולרע, התעסקות בתרבות, בפנאי, בצרכנות ובמאפיינים הייחודים לכל מגזר בחברה. הסתירה היא אם כן בין הרצון להביא לשינוי למעשים בפועל. נהיינו אדישים יותר, עסוקים יותר ואם נהיה כנים אולי קצת איבדנו את האמונה שלנו בשלטון. אנו צריכים לצאת מהקופסא שלנו ולא להיכנע למצב המדכדך שאנו נמצאים בו, זה לא מזמן התא הסטודנטיאלי ניצח במאבק נגד פיטור המנקות העובדות באוניברסיטה ואני אומרת, צריך עוד כאלו על מנת לחנך את הדור הבא ולקדם את חברתנו כחברה מתקדמת ודמוקרטית.
תלמידים וסטודנטים הם העתיד של החברה וכרגע העתיד לא נראה מזהיר במיוחד. כולנו עייפים, כולנו לחוצים, כולנו עובדים אבל לכולנו צריך להיות הזמן לגלות קצת יותר עניין וגם להיות פעילים כי חברה אדישה מבשרת את בואו של עתיד עגמומי.