על רצח רבין והבקשה לזיכוי מרגלית הר-שפי – מבט קצת אחר- ד"ר מאיר גלבוע

ההתייחסות של חוגים נרחבים בציבור, בעיקר בקרב הציבור הדתי והימני, לרצח רבין והבקשה לזיכוי מרגלית הר שפי מייצגים את ההתבדלות של חוגים אלו מהציבור הכללי במדינה, את חוסר האמון בשלטון ואת הניסיון האקטיבי שלהם להשכיח את חלקם באירועים אלו. זהו הרקע לצמיחתן של תיאוריות הקונספירציה.

לא על הרצח הפוליטי הנורא, לא על ההסתה שקדמה לרצח ושאי אפשר להבין את הרצח ללא הכרת פרק ההסתה, לא על המחדל שבאי נקיטת סנקציות נגד המסיתים, לא על ההכאה לחטא של חוגי ימין ושל חוגים דתיים – שהיכו על החזות של כולם, בעיקר על חזות אנשי המרכז והשמאל, רק לא על חזותיהם הם – על כל אלה, שהם ידועים, ברורים וכתובים בתולדות ישראל, לא אכתוב היום. גם לא על ניסיונות ההשכחה הבלתי נלאים של הרצח ובעיקר של נסיבותיו וגורמיו.

* * *חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה.
לבלוג "הרמת מסך"
http://meirgilboa.wordpress.com/2010/10/19/%D7%A2%D7%9C-%D7%A8%D7%A6%D7%97-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%94%D7%91%D7%A7%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%99-%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A8-%D7%A9%D7%A4%D7%99/

מאז רצח רבין אנו עדים להצצת עשבים שוטים רבים בצורת תיאוריות קונספירציה, שרובן ככולן מנסות להסיט את הדיון מאחריות הימין לאירועים שקדמו לרצח, שהובילו את יגאל עמיר לרצוח את רבין. במסגרת זו, מצביעים על סדקים, כביכול, בראיות שהובילו להרשעתו (ויורשה לי לומר – החד משמעית) של יגאל עמיר בביצוע הרצח ועל מעורבות, כביכול, של השב"כ במעשה. אך, אין להתבלבל, הבסיס לטענות אלו אינו ברצון לזכות את עמיר, ואפילו לא את הר שפי, מליבה ובשרה של תנועת ההתנחלות בשטחי יהודה ושומרון. כל הטענות הללו מכוונות למטרה אחת בלבד – השכחת חלקם של אותם חוגים בהסתה, שהובילה, כאמור, לרצח.

אך, תיאוריות קונספירציה אינן נולדות יש מאין. תיאוריות כאלה הן פרי בלבול ומבוכה חברתיים. כאשר עם מפסיק להאמין באמת בסיסית, הקשורה לקיומו של העם, במקרה זה בציונות החילונית, שהקימה את מדינת ישראל, הוא מפסיק להאמין בכל דבר אחר. בעיקר נשחק האמון של הציבור בשלטון ובבכיריו. בנוסף מתפתחת גם חוסר הסכמה על התהליכים למציאת אמת בסיסית זו. בהעדר הסכמה כזו (שנקראת בהקשר אחר גם צדק תהליכי), ההחלטות עצמן נדחות.

במחקרים רבים, נמצא שכאשר תהליכים נתפסו כצודקים על ידי אנשים וקבוצות שונות, גם ההחלטות, שהתקבלו בעקבות תהליכים אלו, נתפסו כצודקים, אף אם היו בניגוד לאינטרס האישי של אותם אנשים ואותן קבוצות. אצלנו אין הסכמה אפילו לא על צדקתם של הליכים משפטיים. היום כל קבוצה מוצאת לה את דייניה ואת הפרוצדורות שלה למציאת האמת (להזכיר, למשל, את "פורום תקנה" והוא אינו היחיד), אף שההבטחה היחידה של פרוצדורות אלו היא אישוש עמדתם על בני הקבוצה ותו לא. באמת הם אינם מעוניינים.

זה הרקע לפריחתן של תיאוריות קונספירציה ולאמונות תפלות. בני העם, הלכודים בין פונדמנטליסטים מצד אחד, לבין ניהיליסטים ורלטיויסטים קיצוניים מצד שני, מוצאים עצמם במבוכה. הם אף אינם יודעים כיצד לענות על השאלות המענות אותם.

המפיצים את תיאוריות הקונספירציה בעניין הרצח של יצחק רבין, מודעים היטב לקרקע הנוחה הקיימת היום במדינת ישראל, לירידה של אמון הציבור במוסדות השלטון השונים, הם אף מלבים חוסר אמון זה ועושים בו שימוש לרעה.

שינוי הכיוון אינו קל. אך מי שאמור להתחיל בו הם דווקא מי שקרוי מנהיגי העם (בסדר, הם לא בדיוק מנהיגי העם, אך לפחות עומדים בראש מוסדות השלטון). אולם, נראה שלפחות חלקם מעוניין בהמשך המבוכה ואולי אף בצמיחתה. לכל היותר, מנסים העומדים בראש, ולצערי גם גופים ציבוריים, היודעים את האמת, להיות "ממלכתיים". בשנים האחרונות זו מלת קוד לגנות את יגאל עמיר, אך לא להזכיר את ההסתה המרושעת של חוגים רחבים למדי בימין ובקרב דתיים לפגיעה ברבין, רק בגין מעשיו בתחום הפוליטי.

לכן, לא נותר לנו על מי לסמוך, אלא על עצמנו, ולהנחיל לכל הקרובים אלינו את האמת. ואלו שבעבר עסקו בהסתה – מצאו עיסוק חדש – ייצור תיאוריות קונספירציה, שאין ביניהן והאמת – כל קשר.