מכתב למערכת – מה לבית המשפט ולקלונו של אדם -אפרי הלפרין
מה לבית המשפט ולקלונו של אדם בואו נחשוב רגע איך משפיעים ולא בצורה של תיקון בדיעבד. בואו נבדוק אם יש ביכולתנו להביא לשינוי כך שמראש יקטן הפיתוי לעבריינות אצל פוליטיקאים, או שיקטנו דראסטית, ומראש, הפוליטיקאים החשופים לפיתוי.

אתקוף שני נושאים באחד מהם ידוע לי שהתנועה מטפלת, אך דומני שנרדמה קלות.

ואתחיל דווקא מטרמינוליגיה אשר בעולם המשפט היא בעלת משמעות ענקית, ויתכן שאלה שטבעו את הטרמינולוגיה הכושלת הנוכחית, עשו זאת בכוונת מכוון.

קלון על פי ויקימילון : ביזיון, חרפה, מצב המסב לאדם בושה.

ודאי שכאשר אנו נותנים סמכות לבית המשפט לקבוע שעדות שקר היא קלון, או שנשיקה תוקפנית ע"י קשיש מזדקן לחיילת בלשכת ראש הממשלה היא קלון, אנו עושים מצווה, אך באותה נשימה אנו גם מסמיכים אותו לקבוע שאין קלון בכל אלה, וכאן נראה שהתחלקנו קצת על השכל.

הכיצד יכול לקבוע בית משפט, או אפילו הקדוש ברוך הוא almighty שבעדות שקר, או בנשיקה תוקפנית של קשישא, לעלמת חן, בייחוד אלה המתוארות בכתבי האישום ובטיעונים לעונש אינם מהווים ביזיון, חרפה, מצב המסב לאדם בושה כולם ביחד וכל אחד לחוד?

אבל לא בית המשפט קובע את מסגרת סמכויותיו אלא החוק, ועל כן חובתנו לחזור למחוקק.

את המילה קלון יש למחוק מהלקסיקון של ספר החוקים, כל אדם המורשע בעבירה פלילית, למעט בשולי השוליים הקלים של הרשלנות, נושא עימו קלון, והדרך להציג לציבור עת עומקו של הקלון הוא על ידי העונש, עונש חמור, מראה לציבור שהמערכת מתייחסת לקלון כקלון גדול, ועונש פחות חמור הוא קלון יותר קטן אך כולם קלון אפילו רק הרשעה, אשר מסיבות שונות לא נגזר בגינה כל עונש, היא קלון. ( והצחוק הוא שאצל הנגבי הפרקליטות מבקשת עונש פיצפון וקלון ענק (אין מדרג בקלון רק כן או לא) והרי זה אבסורד מדאורייתא, אי אפשר באותה נשימה גם להקל ראש בעונש וגם לבקש שבית המשפט יתלה אותו, כי הרי אף בית משפט ישר לא יקבל את ניסיון ההבדלה ההזוי בין עונש קיצוני לקולא, והרחקה קיצונית לחומרא (על אף שהפרקליטות מגמגמת משהו בטיעונים לעונש על תקדימים שונים).

אז מה כן? אם פוליטיקאי נדון ל 6 חודשים, ואין קלון בחוק האם הוא יחזור אחרי 6 חודשים לדוש?

אז קודם כל זה קורה גם עם קלון כי בתי המשפט לא פוסקים קלון אלא אם אתה שר האוצר ששדד את הקופה (הירשזון) או אם אתה – ולהלן מדובר בדעה אישית, מרוקאי חרדי פיקח כשד, ובעל יוזמה ומרץ בלתי נדלים, אשר מהווה איום על המערכות הפוליטיות ולכן החליטו סכל אותך (דרעי).

ושנית, הרחקה איננה קלון, הקלון הוא הסיבה האפשרית להרחקה, כי חובה להרחיק אנשי ציבור שסרחו וקלונם הנחשף ברבים והשיקולים לאותה הרחקה אינם שיקולים של החוק הפלילי אלא:

1) סדר במינהל, עד כמה החברה יכולה לסבול כזור התנהגות, ועד כמה ההרחקה ממקורות ההשפעה והפרנסה, יהיו אות לאחרים שלא כדאי.
2) איזה תקופת הקפאה צריך ה"מקולן", על מנת להבטיח בסבירות גבוהה שאף אם יחזור ל"רחוב" עם כל הפיתויים שליוו אותו למצבו ה"קלונאי", הוא יאזן אל הפיתוי מול המחיר, ולא יתפתה.

ואני מאמין באמונה שלמה ש 99% אחוז מהעבריינים, אם יחזרו לשכונתם, ולחברים שלהם, ולתנאים שבהם הבשילה העבירה הקודמת, בייחוד אם ריחמנו עליהם, ועונשם היה קל, הם יחזרו לסורם (ע"ע חשדות העבר וחשדות ההווה בעניינו של אהוד אולמרט).

כל עוד העבריינים האלה יהיו רחוקים מעוצמת השלטון, למשל אם רק יכהנו בכנסת ובועדותיה, בייחוד כאשר חרב המשפט מתנופפת על צוארם, הם לא יתקרבו לסם, אם בשניה שהם ייכנסו ללשכת השר, יתדבקו על דלתם כל בעלי החוב מן העבר, יזכירו נשכחות, יספרו צ'יזבאטים, והכל הכל יחזור לכשהיה.

ואם מה שנקרא היום קלון היה נקרא "הרחקה" וניתן היה להתאים עת עצמת ההרחקה לאותם שני פרמטרים,יכולים היינו לבנות מערכת הרתעה, שלא תהיה בדיחה כמו זו הנהוגה היום.

ולנושא השני. מדוע עוסקים בתי המשפט הפלילילים בעבירות של מינויים פוליטיים? והרי זה ברור שמינוי פוילטי לא צריך להיחשב כעבירה פלילית, ולו בגלל העובדה שבמרבית המינויים לא מטופלים ואז אנו עושים צחוק מהמשפט הפלילי, ושנית, אין ולא יהיו הרשעות, אם מן הצדק, ואם מן ההתערבות של הפוליטיקאים בהליכים, ואם משום העתיד של כל העוסקים במלאכה מול אדם שברגע שיוצא מהאולם ייתכן שהוא חוזר לנהל להם את החיים, אם לא עכשיו אז בעוד כמה שנים, ולכן כדאי לשמור על יחסים קורטיים.

אז מה עושים?

קודם משלימים את המלאכה עם נציב שרות המדינה, אשר לטעמי הוא האחראי לכל הברדק הענק הזה.. כל עוד הוא שם יש לתת רהביליטציה מוחלטת לעבריינות שלטונית, כי חבל על הכסף של כל ההליכים האלה. ברגע שהוא מפנה/מתפנה במהרה בימינו, צריך לשים במקומו איזה "בן זונה" שיעבוד על פי התקשיר, יאתר מינויים פוליטייים כאשר הם צעירים, ויחסל אותם חיסור כללי, ע"י ידי חיוב שני הצדדים למינוי בהשבת כל הכספים שהיו קשורים במינוי, משכורות, כסא, שולחן , חופשים, מחלות, פנסיה וכיוצא באלה, לא משפט ולא בטיח, הרכב נייד אשר יטייל בארץ, וירושש ללא תקנה כל אדם אשר הייתה לו נגיעה למינוי פוליטי. מאד פשוט. ומי שלא פועל על פי התקשי"ר, ומשתמש בפיל על מנת להרוג זבוב הרי מתכוון בכוונה שלא לפגוע בזבוב, ותוך שהוא מתכוון בכוונה לשדוד את קופת הציבור על מנת להחזיק את כל הפילים האלה.

וכל עוד לא הנחלנו את השינוי, הן בתודעה, והן במעש אין לנו אלא להאמין שאנו סתם מתנכלים לצחי הנגבי, ומחובתנו להעניק לו את פרס ישראל למשפט בשנה הקרובה, וכי עלינו למכור את הכור האטומי בדימונה על מנת לפצות אותו.

אגב, באמת אין לנו צורך בכור, כי הרי לא נזרוק פצצות אטום על האויב הכי מסוכן שלנו, עצמנו.