הלוואות לעובדים זרים בשוק לא מפוקח אכזרי ועושקני ודרכי הפעלת ההוצאה לפועל לגבית חובותיהם- ח.ל (השם שמור במערכת)
למרות שהעובדים הזרים החוקיים השוהים בישראל אינם אזרחי מדינת ישראל אין כל
סיבה מוסרית וחוקית שהם יזכו ליחס מפלה בעוד לא מעטים מאזרחי ישראל מנצלים אותם
ואף עושקים אותם בצורה מכוערת לא מוסרית ובלתי חוקית. סוגיה אישית כואבת.
לתגובות hagirama@bezeqint.net
בישראל הרוב המכריע של העובדים/ות הסיעודיים מהפיליפינים ( וכנראה עובדים זרים
חוקיים מארצות אחרות) מקבלים שכר המשתווה ברוב המקרים לשכר מינימום בישראל
ולפעמים אף פחות. כבר בתחילת דרכם בישראל הם מתחילים כאשר הם נושאים בנטל
הלוואה ( מעל 7000 דולר) שנוצרה בהליך השגת רישיון העבודה בישראל דבר שהוא בפני
עצמו עול משווע ואבי כל חטאת. במקרים לא מעטים הם נאלצים לתמוך כספית במשפחתם
מעבר להוצאות השוטפות וזאת בגין אסונות טבע, או בעיות בריאות משפחתיות בלתי
צפויות. ועל כל אלה מתוספת עלייה משמעותית בהוצאות יוקר המחיה והבריאות בארצם .

על מנת לגשר על הפערים בין הצרכים המיידיים לבין ההכנסות חלקם נאלצים לפנות
למלווי כספים מקומיים ( הנותנים בדרך כלל הלוואות דולריות) המתחזים בפניהם,
במקרים רבים כמוסד פיננסי המנהל ספרים כחוק המורשה לסחור ולהלוות מטבע זר ושכל
צעדיו עומדים בתנאי החוק הנהוגים בישראל.

לעובדים הזרים אין היכולת והידע לבדוק ולהבין את חוקיות ההלוואות אותן הם
לוקחים וכן את משמעות אי עמידה בתנאים של אותן הלוואות שהם נדרשים לקיים. מתן
ההלוואות אינו כרוך בהליך של חתימת הסכם בין שני צדדים כנהוג בבנקים אלה הוא
מלווה בהתחייבות חד צדדית בתנאים דרקוניים חד צדדיים.

התרשמותי האישית ממגע עם מספר מלווים היא, שכל פעולתם נעשית באופן פרטי לא חוקי תוך
ניצול תמימותם של הלווים. רוב המלווים אינם מספקים ללווים העתקים של שטרות
חוב,התחייבויות וקבלות חוקיות או לא חוקיות על תשלומים שהם מקבלים במסגרת החזרי
ההלוואה. בהרבה מקרים הם גם מחתימים את הלווים וערביהם על שטרות ריקים
המנוצלים לאחר מכן בצורה לא הוגנת, שרירותית ולעניות דעתי גם פלילית..

ההלוואות הניתנות הן בגבולות של 1500 דולרים כאשר הריבית הנגבית עבורן היא בין
% 10-15 לחודש וזאת על סכום ההלוואה הראשונית ללא התחשבות בהחזרה חלקית של הקרן
כלומר בפועל מדובר בריבית ריאלית של בין 20-30% לחודש. אני גם פגשתי מקרים
שבפועל גובים 30% לשבוע. המלווים גם מעיזים לגבות קנסות פיגורים על כל שבוע
איחור המסתכמים בעשרות רבות של דולרים.

ברור לכל בר דעת שהריבית הנגבית בפועל היא ריבית נשך. כל מי שמתחיל לקחת הלוואה
מהסוג המדובר, כאשר משכורתו החודשית היא כ-700 דולר לחודש, כאשר הוא תומך/מפרנס
במשפחה בארץ מוצאו לא מוצא את הדרך לצאת מהתסבוכת הכספית אליה הוא נקלע. ידוע
לי על כמה מקרים בהן הסתבכו עובדות פיליפיניות בחובות של אלפי דולרים ושאין כל
אפשרות מעשית שהן תוכלנה להחזירן אי פעם וזאת מהסיבה שבגלל אי יכולת לעמוד
בתנאי הלוואה אחת הם לוקחים הלוואה נוספת ומסתבכות יותר ויותר..

בגלל אי היכולת לעמוד בתשלומים חלקן מתחילות לעסוק באופן חלקי בזונות או נאלצות
להיות בנות זוג של המלווים כאשר מוטל עליהן התפקיד להכשיל עובדות אחרות.
העובדות הזרות נתונות למסכת של הטרדות ואיומים ביום ובלילה ,כולל הטרדת
מעסיקיהן. לעתים קורה שמתוך פחד ,המעסיקים קשישים ברובם, משלמים חלק מחובן של
העובדות או לחילופין בהיוודע להם פרטי הסתבכותן של העובדות שלהם הם מפטרים אותן
בבושת פנים תוך קיפוח זכויותיהן.

מספר המלווים המדוברים הוא גדול ביותר ורק בתל אביב במתחם התחנה המרכזית
וסביבותיה ישנם רבים. אבל ישנם עוד רבים כמותם בכל רחבי הארץ.אני לא אתפלא אם
אותם "נושכי נשך" רשומים גם כמקבלי קצבות סעד למיניהם.

ניסיתי להבין קצת את סוגיית ההלוואות והערבויות בספר החוקים הישראלי והתברר לי
שכנראה דין הלוואות במטבע זר אינו כדין הלוואות שקליות. לכן כנראה מרבית
המלווים מעדיפים לתת הלוואות דולריות. לעניות דעתי יש להתקין תקנה או חוק שדין
דולר או כל מטבע זר אחר בנושא של הלוואות וערבויות יהיה זהה לזה של השקל. כמו
כן במקרים המדוברים יש לחייב בחוק את המלווה להחתים הלווים על מסמכים סטנדרטיים
המוגדרים בחוק ושהנם כתובים בשפה זרה המובנת ללווה. חשוב במיוחד להגביל את
הריבית החוקית באותם מיקרים לאחוז מקסימאלי סביר.

לדעתי המצב הבלתי נסבל המתואר מעלה שלא מאפשר לאותן עובדות לסיים את פירעון
הלוואותיהם מהווה את אחד הגורמים המכריעים להישארותם של אותם עובדים מעבר למועד
פקיעת ויזת העבודה שלהם. כל זאת על מנת לשלם את אותם חובות דרקוניים ובסיום
להביא גם מעט כסף הביתה כפי שציפו מראש בבואן לישראל.

בהתברר לי שהעובדת הפיליפינית המטפלת באשתי הסתבכה בכמה הלוואות כאלו החלטתי
לנסות לעזור לה לצאת ממלכוד אליו נכנסה ולטפל באופן יסודי באחת מההלוואות אותן
לקחה.

במקרה הנידון מדובר בהלוואה בסך 1000 $ שנלקחה למספר חודשים מאדם שהזדהה רק
בשמו הפרטי. הלוואה זו נלקחה כנראה למספר חודשים בריבית ריאלית של 20%. פרטי
התחייבות הלווה לא ידועים לי כי המלווה סרב לתת לה העתק של כתב ההתחייבות אותו
הוא הכתיב לה ואשר עליה דרש שתחתום. העובדת הלווה התחילה להחזיר את ההלוואה אבל
לא יכלה לעמוד בדרישות התשלום של המלווה שהלכו וגברו. המלווה הפעיל עליה לחץ רב
תוך הפעלת איומים מסוגים שונים על הלווה, על הערבות שלה ועל מעבידיהן ( לדוגמא
ביטול ויזת העבודה, עיכוב יציאה מהארץ, תביעות בפיליפינים וכו') וכתוצאה מכך
אחת מהן פוטרה מעבודתה ולשנייה עיקלו חלק ניכר מהפיצויים שהיו מגיעים לה עבור
עבודה של 3 שנים.

הלווה החזירה במהלך 10 חדשים 1450 $ ונדרשה לשלם באופן מידי כדי להשלים את
יתרת החוב כדברי המלווה עוד 1300 $. הלווה סירבה להמשיך להחזיר סכומים נוספים
בטרם תענה בקשתה לקבל קבלות על תשלומי העבר וכן העתקים על כל מסמך שהיא חתמה
עליו(שאכן נתקלו בסירוב).

המלווה ניצל את ההזדמנות שנפלה לידיו ומלא את פרטי השטר ע"י הוספת שם הזוכה
(שכלל אין בטחון שהוא המלווה המקורי) ,תאריכי הפירעון והגדיל לעשות ודרש
בהוצל"פ פירעון שטר תוך הפעלת עקולים על סך 2100 $( 8000 שקל) סכום שרירותי
שאין לו כל אחיזה במציאות.

בעקבות היותי מעורב בניסיונות למנוע את העיקולים ואת העברת הכסף למלווים נחשפתי
להליכי הוצאה לפועל שלעניות דעתי אינם מאפשרים לאדם חסר אמצעים וידע מינימאלי
בחוקי ישראל לצאת מהם בשלום. על אחת כמה וכמה אזרח זר שלא יודע את השפה,
המנטאליות של אותם מלווים והחוקים השוררים בישראל.

אני פניתי לשני חברי כנסת וגופים ציבוריים וממשלתיים הקשורים בנושא ואף אחד
מאותם גופים לא סייע בידי אותה פיליפינית על מנת להתגונן נגד העוול הנגרם לה
ולחברותיה על ידי חבורת נוכלים המוציאים שם רע למדינת ישראל ואזרחיה שכל אזרח
הגון רצוי שיתבייש בכמותם..

על מנת להבהיר את הקשיים והעוולות שגיליתי במהלך הטיפול בנושא במסגרת פעילות
הוצל"פ הנני מצרף בצמוד את תוכן מכתבי שנשלח לאחרונה לגורמים שונים ברשויות
החוק ושעד כה לא זכה לכל מענה..

מכתב

הנידון: שיפור תהליכי הגביה של ההוצל"פ

לאחרונה הייתי מעורב , כצד ג' וכמעביד של נתבעת, בהליך של הוצאה לפועל כתוצאה
מטענה של זכייה בשטר על ידי זוג מלווים בריבית/נוכלים שהופעל כנגד עובדות זרות.
בתהליך זה ניצלו אותם אנשים את כל נקודות התורפה האפשריות במערכת הוצל"פ ועשקו
את אותן עובדות ללא רחם.

הדברים הבולטים שנראים לי מעוותים ולא צודקים שיש לשפרם ולהרחיבם הם:

1. עובדים זרים מקבלים תביעות לתשלום חוב בשפה שאינה מוכרת להם כאשר כל התהליך
הקשור בתביעה ולוחות הזמנים הצמודים אליו לא ברורים להם מיסודם.

מדוע אין שטרות בשפות זרות? ומדוע אין הסכם סטנדרטי לגבי הלוואות בסכומים קטנים
שפרט לסכום ההלוואה, מועדי התשלום וגובה הסדרי התשלום כל השאר ייכלל באותו
הסכם.

2. לאותם עובדים זרים הנתבעים על ידי המלווים אין כספים לשלם לעו"ד ישראלים שגם
הצדיקים שביניהם דורשים סכומים מעבר ליכולתם. לגבי חלק גדול מהעובדים לא נמצאים
גופים מתנדבים שיכולים לעזור להם מעבר למתן עצה במקרה הטוב. ולכן הם נופלים
כטרף קל בידי אותם נוכלים. צריכה להימצא דרך בחקיקה ובנהלים כדי להגן גם על
הנתבעים ולא רק על הזוכים. כל זאת במסגרת הליכי הוצל"פ שנהפכים לשכיחים בארצנו.

3. בהצגת שטר לפירעון דרך ההוצאה לפועל הזוכה לא נדרש כלל להציג מסמך חוקי
כלשהו שיובא גם לידיעת החייב ( שמא הוא מציג מסמך שאינו מוכר לנתבע) שיבסס את
זכותו לזכייה בסכום הנקוב בשטר. למיטב ידיעתי במקרה שנתקלתי בו לא הוצג כתב
התחייבות או הסכם כזה עליו מתבססת התביעה למימוש השטר. הדבר נובע בברור מהסיבה
שתוכן אותם מסמכים הוא דרקוני וכנראה אינו חוקי , מה גם שהעתקם של השטר וכתב
ההתחייבות ( אם היה כזה) לא נמסרו מעולם לחייבים.

מדוע אין לחייב את זוכה השטר להציג עם התביעה גם את המסמך המאשר את התמורה
לסכום הנקוב וכן תצהיר המציין איזה חלק מהחוב כבר שולם. רק בהסתמך על שני
המסמכים ניתן לבסס את החלק שניתן לתבוע למימוש שטר החוב. העדר דרישות כאלו
מסבכים את הנתבע בנקיטת צעדי נגד משפטיים יקרים ומערים עליו קשיים בהגשת
התנגדותו במידה והכתוב בתצהיר אינו תואם את האמת.

4. במקרה המוכר לי,זוכה השטר מעולם לא שלח הודעה בדרך חוקית ולמרות זאת הגיש
להוצל"פ תצהיר מאושר על ידי עו"ד שמסתמך רק על טענת זוכה השטר כאילו החייב סרב
לקבל את בקשת התשלום כנהוג בהליכי הוצל"פ מדוע הוצל"פ לא דורש הליך מסירה ע"י
צד ג' שאינו קשור ישירות בעסקת ההלוואה. עצם הגשת התצהיר כנדרש בחוק לא מועברת
בשום דרך לידי הנתבעים הודעה כלשהי. נוהל זה מאפשר לכל אדם לא ישר להתחיל
להפעיל את לוח הזמנים הקשור במימוש השטר גם ללא ידיעת הנתבע כך כעבור 20 יום
מאותו מועד בו הצהיר הזוכה שהחייבים סרבו לקבל את הודעת הוצל"פ נשלחות בחפזון
ראוי לשבח הוראות עיקול משכורת ופיצויים לגופים שלישיים שנאלצים למלא את הצו
ללא עוררין. יש לי הרגשה שזוכי השטרות ידועים לפקידי הוצל"פ ומכירים את מגרעות
ההליכים והם פועלים דרכם ביעילות רבה.

התהליך הנ"ל מהווה פרצה חמורה שיש לחוסמה ולחייב את התובע לשטר להפעיל גורמי
הפצה מוכרים ,רצוי דואר רשום לפחות, וכן להוסיף שליחת הודעה מהוצל"פ לנתבע על
קבלת התצהיר מועד תחילת הפעלת העיקולים. תום מועד הגשת ערעור מכל סוג שהוא
כנגד הפעלת הליכי הגביה או תחילת מועד הפעלת הגביה צריך להיספר רק לאחר 7 ימים
ממועד שליחת המכתב בפועל ע"י הוצל"פ ( לא מועד כתיבתו) לחייב. אין למסור את
אותה הודעה לידי הזוכה כך שיוכל להשתמש בה למטרות של הפחדה והטלת לחץ על
החייבים ומעבידיהם

5. במקרים רבים של הלוואות לזרים, החייבים מוחתמים על שטר בעברית ( שמשמעותו
אינה מוסברת ומובנת להם) כאשר חלקים חשובים מתוכנו אינם ממולאים. במקרה זה כאשר
השטר מופעל ממולא בו הזוכה פרטים שקריים ובעיקר גובה הסכום הרשום על השטר.

מדוע לא יהיו כמה שטרות במספר שפות שבגב השטר יש הסבר על משמעותו כולל הסבר על
משמעות אי עמידה בתשלומו כצו כן יש לקיים חובה/דרישה למילוי כל פרטיו.

חייבת להימצא דרך בחוק שתחייב את זוכה השטר להשאיר העתק בידי החייב ורצוי אף
להפקיד את העתק השטר במוסד ציבורי שהוסמך לכך ( למשל בית המשפט או הוצל"פ
אפילו תמורת תשלום מסוים) כך שלא יתאפשר ביד זוכה השטר לשנותו כרצונו. סעיף
הסכום ותאריך החתימה ואולי גם הזוכה חייבים להופיע על פני השטר המופקד. אני
בטוח שניתן למצוא דרך כלשהי לפתרון העניין אבל התחום המשפטי לא נהיר לי במידה
מספקת להציע פתרון משפטי סביר לבעיה.

כאשר נודע לי בעקיפין שיש תביעה בהוצל"פ נגד העובדת הפיליפינית שלנו הסברתי לה
חומרת העניין והיא הגישה בקשה לעיכוב/ביטול הליכים מלווה בהנמקות והסברים, כל
זאת עדיין במסגרת הזמן המוגדר בחוק להגשת התנגדויות ( 10 ימים לאחר הגשת התצהיר
ע"י "זוכה" השטר).בגלל פגם טכני במילוי הבקשה הוחזרה לה לאחר 13 יום ולא נרשמה
כלל בהוצל"פ שאכן הוגשה בקשה לעיכוב הליכים אפילו שהיא פגומה מבחינה טכנית,
בינתיים לוח הזמנים הכתוב בחוק לא עצר ותהליכי העיקול החלו. העובדת הגישה בקשה
שנייה יום לאחר מכן ( ולאחר התייעצות עם פקידי הוצל"פ בעיר רחובות) וגם זאת
נדחתה בגלל פגם טכני אחר ונאמר לה שבקשתה השנייה נשלחה חזרה בדואר לכתובתה,
עברו כבר מעל 3 חודשים ועד היום הבקשה בלווי הערות לא הוחזרה מבקשת. לאור לקחי
העבר הגישה הנתבעת בקשה השלישית כעבור יום וזאת לאחר שהתברר לה טלפונית במרכז
המידע שהבקשה השנייה הייתה אף היא פגומה ולכן לא נתקבלה. הבקשה השלישית אכן
נתקבלה ואז קבע רשם הוצל"פ שהעניין יובא לדיון בפניו ביום 12.4.2010

מספר דברים בולטים עולים מתוך ההתנהלות הנ"ל:

א. תהליכי בדיקת הבקשות ומתן התשובה למבקש איטיים במידה בלתי סבירה ברור שבין
לוחות הזמנים של הליכי הוצל"פ לבין קצב הטיפול שלהם בבקשות הקשר הוא מקרי בהחלט
ובכך יש פגיעה בזכות הנתבע להתגונן כי הוא אינו מדווח בזמן ( יש טלפון יש מחשב)
ונקלע ללוחות זמנים בלתי אפשריים. אם לא ניתן להאיץ את תהליך מתן התשובה יש
לפחות לרווח את לוחות הזמנים בין שלב לשלב.

כל בקשה אף במקרה שתהיה פגומה טכנית צריכה להיות לה השפעה מעכבת על לוח הזמנים
בהליכים השונים. יש לתת למבקש ארכת זמן סבירה לתיקון הפגם ולא להיחפז, על מנת
לאפשר לנתבע להתגונן בזמן סביר המדובר הוא במספר שבועות מצומצם.

ב. חשוב מכל, ברגע שנקבע מועד לברור משפטי יש לעצור את תהליכי העיקול או לפחות
לא להעביר לידי זוכה השטר את הכספים שכבר עוקלו. החלטות שיש להן השפעה קריטית
צריכות להיות מוקלדות מידית על מנת לא לפגום בצדק הטבעי לו זכאי הנתבע

. במקרה הנידון אכן כספי העיקול הועברו לזוכה והתיק אופס למרות שכמה ימים קודם
לכן הייתה החלטה של השופט לא להעביר הכספים לזוכה אלא שזו לא הוקלדה לקובץ
הממוחשב של המקרה. עכשיו במידה והנתבעת תזכה בברור המשפטי בעקבות בקשתה
שנענתה, היא תצטרך להפעיל אולי תהליך הוצאה לפועל כנגד זוכה השטר וכנראה שתתקשה
לראות ממנו את כספה חוזר אליה. פשוט ההליכים הקיימים מייצרים עבודה נוספת
להוצל"פ שממילא לא עומד בעומס.

בשלב שבו הייתה החלטה לגבי תאריך המשפט ראיתי שתהליכי הוצל"פ נמשכים ( מה
מוזר?) הבנתי שכל מאמצי עולים בתוהו ולכן שכרתי עו"ד לעובדת הזרה שלנו וזו
הגישה בקשה להוצל"פ לעצור ההליכים ולא להעביר הכספים שעוקלו לזוכה כמו כן הוגשה
בקשה לשופט להוציא החלטה שההליכים יעצרו כולל בינתיים אי העברת הכסף לזוכה.
יומיים לאחר שהשופט קבל הבקשה הוא קבל החלטה בין השאר שלא להעביר את הכספים
החלטה זו נרשמה בקובץ הוצל"פ רק כעבור 7 ימים. במקביל הוצל"פ הודיע שללא החלטה
מפורשת של שופט הוא אינו יכול לעצור את העברת הכספים ( למה ?).

בפועל מה שקרה ש-5 ימים אחרי החלטת השופט/הרשם הכסף נלקח על ידי הזוכה ועכשיו
עלינו להמתין למשפט ב- 12.4.2010 ולראות כיצד יוצאים מהבוץ אליו נקלענו.

יותר מכך לאחר שעורכת הדין של העובדת פנתה להוצאה לפועל להודיע להם על החלטת
הרשם לא להעביר את הכסף לזוכה היא נתבקשה להפקיד 600 ₪ מידית על מנת לעצור את
העברת הכסף אכן 600 ₪ הופקדו אבל למרבה ההפתעה התברר כעבור זמן שהכסף שנצבר
כתוצאה מעיקולי הוצל"פ נלקח ע"י הזוכה כשבוע קודם לכן.

מתבקשת התשובה לשאלה מדוע מסירת הכסף לזוכה לא התגלה בהוצל"פ בטרם דרישת
הפיקדון בגובה של 600 ₪ שעכשיו יש לפעול להשבתו. והתשובה היא שכנראה לקיחת הכסף
ע"י הזוכה אף היא לא נרשמה בזמן או שהפקיד אליו הגיעה הבקשה לעצירת העברת הכסף
לא הסתכל בקובץ כאשר הוגשה בפניו הבקשה לעכב את העברת הכסף לזוכה.

תמוה מאד למה הליך משפטי שנקבע לו מועד לדיון לא מעכב העברת כספים לזוכה השטר
באופן אוטומטי. שנית מדוע לוקח כ-7 ימים עד שהחלטת שופט נוספת ( בקשר לעיכוב
העברת כספים) נרשמת בקובץ ושלישית מדוע נוהלי העבודה והרשום מאפשרים לתופעות
כאלו לקרות.

יש לי תחושה שכל תהליכי ההוצאה לפועל מתבססים על ההנחה שקים גורם חייב שאינו
רוצה או אינו יכול להחזיר את חובותיו וההליכים באים לסייע בעיקר לצד הדורש
לגבות את הכסף. לעומת זאת אין בהליכים הגנה מספקת כנגד ניצול אותם הליכים לגבות
כספים מבעלי חוב לכאורה הנדרשים לשלם סכומי כסף שאינם חייבים כלל או חייבים רק
חלק קטן מהם ונדרשים לשלם פי כמה תוך העמסת הוצאות שלא היו ולא נבראו.

בנוסף הליכי ההוצאה לפועל מאפשרים לתובעים לבצע מסירת מסמכים בעצמם ( מסירה
אישית ע"י התובע) דבר שמאפשר להם להגיש לאחר מכן תצהירים כאילו הם פעלו כדין
ודיווחיהם אמינים. נוהג זה חייב להפסק.

סוף המכתב

מכתב זה על שני חלקיו נכתב מתוך כוונה לנסות למצוא/לעורר אדם או גוף ציבורי
שיראה בטיפול בבעיות שהוזכרו מעלה שליחות אנושית ושליחות ציבורית כדי להביא
לתיקון מידותיה של החברה בישראלבמישורים הנ"ל. למרות זמני המוגבל אהיה מוכן
לסייע בפרטים והוספת שמות וכתובות של מקרים דומים ולפעמים אף חמורים הגובלים
בפלילים.

ח.ל hagirama@bezeqint.net