עבריינים חסרי קלון. עו"ד יוסי חסין
האיום האירני בטל בפני האיום האירוני של שובם של פוליטיקאים שסרחו.
מעמד חדש מתגבש במדינה. נאשמים או מורשעים, מכריזים שגם אם יימצאו אשמים , אך בית המשפט לא יוסיף על הרשעתם קלון, יהיו ראויים וכשירים לחזור ולשאת בתפקידים בכירים בהנהגת המדינה.
פתח במבצע הטהור העצמי, הנאשם אהוד אולמרט שאימץ את "זכות השיבה" וצוטט כאומר שיתכן ויימצא אשם, אך מניח שללא קלון ולכן יחזור לחיים הפוליטיים ואולי לעמוד בראשות קדימה. אם אכן הידיעה מדויקת, ההאשמות נגדו , לגרסתו , זניחים ללא השלכות על יושר והגינות .
*עו"ד יוסי חסין , חבר הנהלת התנועה
ועדת וינוגראד , קבעה שאולמרט כשל . נקודה. הוא ניהל מלחמה עם אובדן חיי אדם, נזק לכלכלה , חשיפת העורף האזרחי לסבל , אבוד כוח ההרתעה ועוד, אבל לא ציינה במפורש קלון ולכן הטמא הוכשר. החיזבללה לא יורה כמו קודם , אך מתחזק הרבה יותר מקודם. אין אחריות אישית. יש שמחת עניים.
ההאשמות החמורות נגדו ( בינתיים לכאורה ), בפני הערכאות המשפטיות ,על התנהלות אישית מושחתת, הן זוטות שתשכחנה עם אפר הסיגר. התנשאות ,יוהרה ושחצנות אינן נושאות תו קלון.
רוח גבית הוא מקבל, ממי אם לא , מבכירי החברות הכלכליות בפורום העסקי. הון ושלטון.
ראוי לו לאולמרט לשוב לראשות קדימה. הוא יימצא שם עמיתים נוספים חסרי קלון , עם קבלות או כתמים, שלא מצאו פגם עצמי בחריגות אתיות . רוני בר-און, צחי הנגבי, דליה איציק, רוחמה אברהם, חיים רמון , אפללו, סופה לנדבר, אביגדור ליברמן , נחמן שי ואף שמעון פרס ,שזכה להערה בלתי מחמיאה ממבקר המדינה.
שותפו של אולמרט לכשלים ללא קלון הוא דן חלוץ, שלאחר תקופה קצרה ,מעלה על דפי ספר את גרסתו המתוקנת לועדת וינוגרד ומכריז על כוונתו האפשרית להיכנס לפוליטיקה. הוא יתקבל בברכה על ידי שובו הצפוי של אריה דרעי. התיישנות חזקה מקלון.
נהנתנות , חוסר בושה וחוצפה עדיין אינן עבירות בספר החוקים ולכן ראשי הליכוד ומפלגת העבודה אינם תחת איום הקלון. ניצול זכות השתיקה היא מהלך לגיטימי שקוף של חמקנות מאשמה ושאינו מכתים בקלון ולכן אין מניעה להיות שר הרווחה. שותקים כשיש מה לומר ומפטפטים כאשר אין.
התופעה המתקשרת לצדקנות העצמית של פוליטיקאים ,היא האמירה ההופכת יותר ויותר נפוצה של "מה שרואים מכאן לא רואים משם". וראציה מחודשת על אמירתו של משה דיין – " חמור מי שלא משנה את דעתו" . מתאים אולי לעמך, אך לא למנהיגים שאמורים לא להיות חמורים לא מכאן ולא משם. זה תרוץ מגוחך של פוליטיקאים שנכשלו ובמקום להודות ולעזוב, נאבקים על הישרדותם. מפוליטיקאי אמין והגון , מצפים שיראה דברים מכל זווית ובכל מועד ולא ישנה את דעתו "כי הנסיבות השתנו". עליו לצפות ולחזות את הנסיבות המשתנות מראש ולקבוע את עמדתו בהתאם לשקול דעת מבוסס הרואה את המציאות ואחריה.
איש השלום והחזון שמעון פרס החל את דרכו הפוליטית כביטחוניסט וחסיד התנחלויות. הוא לא ראה משם את הנולד ואת רדיפת השלום וחיסול ההתנחלויות הוא אימץ , על פי גרסתו, לאחר שהנסיבות השתנו. את חזון המזרח התיכון החדש, הוא גילה באיחור רב, רק מכאן. חוכמה לאחר מעשה היא הודאה בכשל. מותר לחלום באספניה אך לא להיכשל בחזונות תעתוע.
גם אריאל שרון הוביל מדיניות אידיאולוגית, ברורה ותקיפה ומסבות שעליהן יש מחלוקת ,עשה פניית פרסה וגרר את המדינה למערבולת מדינית ויחד אתו הוביל עוד פוליטיקאים שאפתנים ,שלא ראו לא מכאן ולא משם. לוליינות פוליטית בשרות עצמי.
השימוש "במה שלא רואים " הוא מפלטם של פוליטיקאים שכשלו בחזונם ודרכם , לא ידעו לצפות את העתיד ודאגתם רק לעצמם. באופורטוניזם פוליטי בלתי נלאה אין עבירה . יש עצב.
יש שיאמרו כמובן שמבחנו של הפוליטיקאי הם הבחירות הכלליות והעם יכריע. נכון, אז צריך להחליף את העם. אין בזה קלון.