של נעליך – אתי אשד
משליך הנעליים לעבר נשיאת בית המשפט העליון, בעודה יושבת על כס השיפוט, הוא אדם אלים, אימפולסיבי וחסר חשיבות כשלעצמו, אך למעשהו חשיבות עצומה בשל קריאת השכווי. זוהי תרועת השכמה שעל כולנו להתייחס אליה ובהקדם. ידו של פיני כהן היא היד המנוולת – אך האחריות למעשיו מוטלת על כולנו.
זו העת לעשות חשבון נפש, זו העת להירתע ממילים מושחזות כלפי מערכת המשפט, זו העת להפסיק את האדישות, הזילות והשיסוי כלפי בתי המשפט.
* אתי אשד בעלת משרד יחסי ציבור בעבר דוברת משרד המשפטים ובתי המשפט.

כבר שחטו כאן בארץ את כל הפרות הקדושות, היחס אל שלטון החוק של ישראל הולך ודומה ליחס אל הצדק במדינות עולם שלישי. רצח האופי של ערכאת השיפוט העליונה הפך למקובע בציבוריות הישראלית ע"י יחידים שפשעו בה.
נפח הידיעות המשפטיות בתקשורת עולה ומפלס העוצמה של השיח הזה עושה כותרות והפך את גיבורי עולם המשפט לסלבריטאים. לסיקור התקשורתי של עולם המשפט יש יד בשינוי הגישה למערכת הצדק. את סיקור עולם המשפט הלכו ותפסו משפטים, מונחים, ערכים והדגשים מעולם הפוליטיקה, האופנה, הכדורגל והרכילות. סיקור בתי המשפט דומה עכשיו יותר ויותר למדורי הבראנז'ה, השופטים מסוקרים כאילו היו גיבורי "פנאי פלוס". אל מני מזוז התייחסו העיתונאים כאילו היה חבר מהמסטינג. דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון לפנינה רוזנבלום דמתה. היחסים בינה לבין שר המשפטים הקודם סוקרו בעסיסיות, ממש כאילו היו נינט ויהודה לוי.

עולם המשפט אינו חסין מסיקור ביקורתי אך גם אינו זירה בראנג'אית. יש להתאים את הסיקור של עולם המשפט לצביונו ולא לסווגו כעולם הפוליטיקה. את מכבסת המילים צריך להשאיר מחוץ ל'מגרש' הצדק. למי שזקוק לעוד שכנוע איך התהפכו היוצרות, אזכיר – למי פה קוראים "כנופייה" – למשליכי הנעליים? לא – לשומרי החוק!

השפה הבוטה של הדיון הציבורי שניזונה מההתקפות של שר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן, מבית – ומההתקפות של חברי הכנסת ושר האוצר מבחוץ – נפלו על אוזן קשבת, אוזנו של פנחס כהן. יש מי שמטיח דברים קשים במוסד, בסמל שלטון החוק, יש מי שמטיח רפש מילולי ויש מי שמטיח בו אח"כ נעל. חזקה על פנחס כהן ששאב מכל אלו את השראתו הבוטה.