האם אנו חיים בתוך ערפל קרב ואיפה המנהל התקין- דו"ח מבקר המדינה על משמר הגבול כמשל- רנה ברץ

האם אנו חיים בתוך ערפל קרב ואיפה המנהל התקין- דו"ח מבקר המדינה על משמר הגבול כמשל- רנה ברץ
בדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם הופתענו כולנו לגלות שכוח המילואים של מג"ב אינו כשיר לשירות כחייל מילואים "רגיל". משל חשבנו שאותו הכוח חלים עליו אותם החוקים שחלים על חיילי צה"ל מן המניין. אם ננסה שלא להתעלם מהמציאות בשטח, היחידות הללו של מג"ב כבר שנים רבות משמשות כארץ זרה. המדינה מעדיפה להשאיר את יחידות מג"ב לעשות ככל העולה על רוחן בתחום המנהל התקין. כך היחידות יכולות לדווח על תקנים אחרים ממה שמתקיימים בפועל לשוטרים.
*רנה ברץ סטודנטית ליחסים בינ"ל ואסלם ומזה"ת באוניברסיטה העברית.מתמחה של ה"רוח החדשה" בדוברות התנועה לאיכות השלטון.

מוטב שלא לטעות כי בנתינת חופש ושיוויון זכויות לקבוצות חברתיות במסגרת מערכות הבטחון עסקינן. לא מדובר כאן גם במרחב לשוטרי מג"ב לעשות את העבודה החשובה, באמת בתמים, שהם מבצעים.
במקום אלו ההתייחסות לאותם שוטרים מכילה את ההנחה כי הם אינם מסוגלים לקיים את החוק. משום כך, מוטב שלא לדרוש את קיום החוק מהם. בתמורה המדינה מקבלת שקט להמשיך במדיניות המפלה של אותן הקבוצות החברתיות מהן באים השוטרים גם במסגרות חוץ צבאיות. עם זאת, פתאום דו"ח מבקר המדינה מוכיח שחור על גבי לבן שהאפליה מתקיימת גם בתוך המסגרות הצבאיות. הוא מדווח על כך שלא מסופקים למג"ב אותם ימי המילואים. כמו כן, משמר הגבול נאלץ לוותר על ציוד רב לטובת משימות משטרתיות אחרות בעת מבצע "עופרת יצוקה". לא שמשימות המשטרה אינם חשובות דיין, אלא שבהחלט היינו מעדיפים שמדינת ישראל תתקצב את אלו ואת אלו. כלומר, במקום לתקצב את בזבוזי ניסיון הרחבת הממשלה, תשלום לח"כים שאינם מגיעים למליאה וזוטות אחרות. דברים שנראים לנו כעומדים על סדר היום ואין להם שום קשר לשלום ובטחון.
האזרח הממוצע בהחלט מעדיף שלא להתעסק במספרים הקטנים. גדולים ממנו מוסרים לו שהוא יכול לסמוך עליהם שהם ידאגו לכך. גם "האזרח הקטן" מעדיף להתחמק מהקישור בין אי ההתנהלות תקינה לאופן בו מנוהל המגזר הביטחוני במדינת ישראל. מתוך חוסר רצון לצאת מהנוחות שיש באדישות החברתית. הוא מתרץ לעצמו שיש להפריד בין התחומים. אלא שבחלוקת העוגה התקציבית, שני הנושאים עולים לשולחן באותה הנשימה. גם נושאים אחרים מועלים שם כמו נושאי בריאות, רווחה וחינוך.
הניסיון להפריד בין התחומים הללו הינו מהות התרמית של מקבלי החלטות רבים במדינת ישראל. הם מייצרים תרבות שלטונית שמטשטשת את היכולת של "האזרח הקטן" לבדוק את הפרטים הקטנים. הם מייצרים ערפל קרב המאפשר התנהלות בלתי תקינה של מנגנונים שאמורים לייצג את דעת הציבור. השאלה היא מה האפשרות של הציבור בערפל הזה של חוסר השקיפות להשפיע באמת על מקבלי ההחלטות במדינה. שאלה יותר חשובה היא כיצד יוכל "האזרח הקטן" להיות מעורב פוליטית ולהשפיע כשכל מה שהוא מקבל הוא מסך עליו מוקרן מצג שווא. עם זאת, אפילו מעבר למסך הזה אפשר כבר לראות צללים של דמויות הנעים באי נוחות. לאט לאט נחשפות עסקאות מסוימות ועל עסקאות אחרות מעולם לא נדע. הנה כך ממש משפיעה התרבות השלטונית הבעייתית במדינת ישראל והקשרים האילמים של השחיתות על קבלת ההחלטות בנושאים הרגישים במדינה. אלו שעדיף שלא לנהל עליהם דיון פתוח של חופש ביטוי מעל דפי העיתונות.