מחדל "יום הכיפורים" בתקשורת. –- תגובה לכתבה" פרשת מוני פנאן כמשל- אורי גנני
כולם מדברים על שתיקת כתבי הספורט לאורך השנים בפרשת מוני פנאן, אך מחדל כתבי הספורט הוא כאין ואפס לעומת מחדל אחר המתמשך כבר מספר שנים בתחום הביטחון ואשר העובדות עליו ידועות לעורכים,לעיתונאים ולכתבים הצבאיים, אשר בוחרים להתעלם מהן, למרות שמדובר בהפקרת הגנת המדינה ע"י מערכת הביטחון והשר אהוד ברק העומד בראשה .
גם בתכנית "תיק תקשורת", ששודרה בטלויזיה בהנחיית עמנואל רוזן וגם באמצעי התקשורת האחרים בתכניות סוף השבוע, נדונה פרשת "בנק ההשקעות" של מוני פנאן ז"ל . ההתייחסות לשתיקת כתבי הספורט, אשר ידעו את הסיפור ולא פרסמו אותו, הייתה כאל "מחדל יום הכיפורים" של התקשורת. הפרשה נופחה מעבר לכל פרופורציה מאחר והיא כעין וכאפס לעומת מחדל אחר המתמשך כבר מספר שנים בתחום הביטחון ואשר העובדות עליו ידועות לעורכים,לעיתונאים ולכתבים הצבאיים, אשר בוחרים להתעלם מהן, למרות שמדובר בהפקרת הגנת המדינה ע"י מערכת הביטחון והשר א. ברק העומד בראשה .

בימים אלה בהם נערך תמרון משותף לצה"ל ולצבא ארה"ב, מדובר בתקשורת על תרחיש האיומים על מדינת ישראל, עם דגש על הפגיעה בעורף – במיוחד באוכלוסיה האזרחית – עם אלפי נפגעים ונזקים אדירים. מערכת הביטחון והתקשורת מספרים לנו על עשרות אלפי הטילים ברמות דיוק שונות, המכוונים מאיראן, סוריה, החיזבאללה והחמאס, עם ראשי נפץ מגוונים, למרכזי אוכלוסין, שדות תעופה, מרכזים לוגיסטיים וצמתים בכל רחבי הארץ. אין ספק , שבשעת מבחן, לא יוכל צה"ל בכלל וחיל האויר בפרט, למנוע את הפגיעה הקשה בעורף. את המאמר "האם צה"ל ערוך להתמודד במלחמה סדירה עם ארצות ערב" מאת פרופ' זכי שלום מהמרכז למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת ת"א, הוא מסכם במילים הבאות:
" לנגד עינינו הולכת ונוצרת מציאות ביטחונית קשה וחמורה, שספק אם למדינת ישראל – על בסיס הערכותה הביטחונית הנוכחית – יש מענה הולם ".
במאמרו של ד"ר עזריאל לורבר – מומחה טילים מהמובילים בארץ : " הלייזר רב העוצמה – האם ישראל מנסה ליצור את הכשל הטכנו-פוליטי הבא?", הוא מסביר כי כשלים טכנו – פוליטיים, בהם ההסטוריה העולמית משופעת, הם התוצאות של חוסר הבנה של מנהיגים צבאיים או פוליטיים, שהתעלמו מהתפתחויות טכנולוגיות קריטיות , שעשויות להשפיע על שדה הקרב או על עימות מדיני. סוג אחד של כשלים כאלה הוא התעלמות "מקבלי החלטות" למיניהם מחידושים טכנולוגיים אצל האויב או דרכים חדשות של האויב לתפעל טכנולוגיה מוכרת.

סוג שני , נובע מויתור מרצון על הצטיידות באמצעים בעלי פוטנציאל לשינוי מהותי בשדה הקרב. דוגמא לכך היא אי הצטיידות צה"ל במערכת הגנה אקטיבית נגד טילי נ"ט למרות , שלקראת 1979 המליצה על כך ועדה של חיל השריון ומערכת "מעיל רוח" פותחה והוצגה כבר ב – 2005.
במכתב – עצומה, עליה חתום ד"ר לורבר ומומחים, פרופסורים ואנשי צבא בכירים ( במיל' ), שנשלח לשר הביטחון עם העתקים מראש הממשלה, הרמטכ"ל, מפקדים, ראשי ועדות בכנסת ועד מבקר המדינה – פורטו הכישלונות הטקטיים והאסטרטגיים , שנמצאים כבר כאן.
במכתב סופר, אמנם לא פעם ראשונה, אולם בפירוט יתר מעודכן, הנסמך על חישובים מדוייקים, מדוע אסור לישראל להפקיד את הגנתה מאיומים בליסטיים, כולל ארוכי טווח בידי טכנולוגיה אחת. הוסברה "קריסת תפישת ההגנה של "כיפת ברזל" ומגבלות טילי החץ.. המשאירות את ישראל חשופה לאיומים בליסטיים, חשיפה שתלך ותגבר ככל שהאיום ילך וישתכלל" . מאידך הובהר, שלמערכות הלייזר אין את המגבלות הנ"ל לכן "יש לשלב מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות במערך ההגנה… ולא יתכן שהגנת ישראל מפני טילים תפקיר את הטכנולוגיה היחידה הזמינה, הזולה והמוכחת – הלייזר רב העוצמה – ותסתמך על טכנולוגיה אחת בלבד – טילים נגד טילים – שבמהלך 50 השנים האחרונות הוכיחה יכולת מאד מוגבלת."
לסיכום המכתב נאמר: " זה בנפשנו!! זה מעל אינטרס כלכלי אחר כלשהו!! אמת זו תצוץ ותעלה. לא ניתן יהיה להסתירה! לא ייסלח לנו אם נמשיך לטמון את ראשינו בחול…
אנו קוראים למערכת הביטחון לבחון סוגיה זו מיידית ע"י מומחים אובייקטיביים, בלתי תלויים.
את העובדות הללו יודעים אנשי התקשורת העוסקים בתחום הביטחון אולם רובם הגדול, פרט למעט "צדיקים בסדום" , מעדיף לטמון את ראשם בחול ולא להתעמת עם מערכת הביטחון ולא לחקור ולפרסם את המחדל , כדי לא לפגוע בקשרי העבודה הסימביוטיים עם המערכת.
אין ספק, שבעקבות "מלחמת לבנון השלישית", שכולנו מקוים שלא תפרוץ, ייחקר חלקה של התקשורת במחדל ויישפכו "דמעות תנין" בנוסח הנשמע כיום ביחס למוני פנאן ז"ל: "איך ידענו ולא חקרנו ולא דיווחנו?!"