עמדת התנועה בנוגע לתזכיר תקנות בתי המשפט לעניין אגרות בתובענות ייצוגיות

עמדת התנועה בנוגע לתזכיר תקנות בתי המשפט לעניין אגרות בתובענות ייצוגיות

7.5.15 יא באייר תשע"ז
הודעה לתקשורת
עמדת התנועה בנוגע לתזכיר תקנות בתי המשפט לעניין אגרות בתובענות ייצוגיות
עמדת התנועה לאיכות השלטון הינה כי משרד המשפטים אכן צודק שישנה בעיה אמתית של הגשת תובענות ייצוגיות בלתי ראויות, ואכן יש מקום שהמדינה תפעל לצמצום התנהלות לקויה זו לשם הפחתת העומס על בתי המשפט. התזכיר המוצע אמנם עשוי להגשים את התכלית הראויה, אולם במקביל הוא ישמוט את הקרקע מתחת למוסד התובענות הייצוגיות כולו, ויאיין את תכליות החוק. לפיכך, מדובר בהסדר בלתי-מידתי.
חלף זאת, התנועה רואה לנכון להציע לעגן הסדר שיקשור בין "איכות" התובענה (שבאה לידי ביטוי בהצלחתה) לבין תשלום האגרה, כך שמי שצודק לא משלם, ומי שמזיק – בין אם הנתבע ובין אם מגיש תובעת הסרק – משלם.
ההצעה המוצעת בתזכיר הינה, הלכה למעשה, מס אחיד. ככל מס אחיד, הוא לא מותאם למקרה ולנסיבות, והכוללניות שבו מביאה עימה פגיעה בתכליות החוק. על כן, יש להנהיג משטר שיבטיח כי "מי שצודק – לא משלם". רוצה לומר, בשל התרומה הציבורית הרחבה של הליך זה, הטלת האגרה לא ראוי שתהיה ב"דלת הכניסה" להליך, באופן שישאיר גם את התובענות הראויות בחוץ, אלא יש להטיל את האגרה בתום ההליך, לאחר בחינת צדקתה ותרומתה. רק קשירת קשר בין תשלום האגרה לבין תוצאות ההליך תניב את התוצאות המיוחלות.
על כן, לעמדת התנועה, את תכליות התזכיר ניתן להגשים על ידי הבניית שיקול דעת בית המשפט בהטלת הוצאות (משפט או תשלום אגרה) בסוף ההליך, כאשר זהות נושא הנטל בהוצאות (התובע, הנתבע או עורך הדין) תהא תלויה בנסיבות העניין.
ככל שמטרת התזכיר הינה להבטיח הרתעה מפני תובענות סרק ולא מפני הגשת תובענות ייצוגיות בכלל, הרי שהמטרה תושג בדרך טובה יותר על ידי הבניית שיקול דעת בית המשפט, כך שיטיל הוצאות משמעותיות (כשחלקן יהווה תשלום אגרה לקופת המדינה) במקרים המתאימים, קרי המקרים בהם מתגלה התובענה כתובענת סרק. אכן, כבר כיום קיימת סמכות לבית המשפט להטיל הוצאות כאמור, אולם על פי המחקר, אחוז התיקים בהם נפסקו הוצאות כנגד תובעים שהסתלקו מהתובענה או כנגד תובעים שתביעתם נמחקה מחוסר מעש עומד על כ-5% בלבד. לפיכך, הכוונת השופטים לפסוק הוצאות ככל הנראה תשנה את המצב הקיים ותביא לתוצאה הרצויה.
יתר על כן, במקרים בהם התקבלה התובענה, או כשההליך נגמר בהסדר פשרה, ראוי להטיל את הוצאות ההליך (לרבות תשלום האגרה) על הנתבע. אנו סבורים כי מדובר באפשרות צודקת ויעילה, שכן הנתבעים לרוב יהיו גופים גדולים וחזקים במשק, אשר יכולים לשאת עלויות ההשתתפות במשפט. מעבר לכך, כשנקבע או התברר שהנתבעים הם בעצם האחראים לגרימת הנזק, ועל כן הם גם אלו שאחראים להתקיימותו של ההליך השיפוטי, יהיה זה מן הראוי לחייבם.