איכות השלטון בערעור מנהלי לבית המשפט העליון

כ' בסיון תשע"ו, 26.6.16
איכות השלטון בערעור מנהלי לבית המשפט העליון
התנועה לאיכות השלטון הגישה היום (א') ערעור עקרוני לבית המשפט העליון על פס"ד של בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו מתבקש בית המשפט להפוך את הלכת אזולאי מכוחה נתפסו דוחות הביקורת של בנק ישראל ככפופים לסודיות מוחלטת. בערעור מבקשת התנועה לקבל לידיה את דוחות הביקורת של הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל בעניין הליכי מתן אשראי לחברות בקבוצת דנקנר בהתאם להוראות חוק חופש המידע.
התנועה מערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים, אשר דחה את עתירת חופש המידע שהגישה לאחר שנקבע כי על אף שיש עניין ציבורי ממשי ואינטרס ציבורי בגילוי המידע, ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון שני עשורים קודם לכן – רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי – חלה כך שחלה חובת סודיות גורפת ומוחלטת על המידע שהתבקש. בית המשפט המחוזי ראה עצמו אפוא ככבול לאותה הלכה נושנה ומטעם זה דחה את העתירה.
בערעור שהגישה מדגישה התנועה כי על בית המשפט העליון לבחון מחדש את גדרי והיקפיה של הלכת אזולאי ולהתאימה למציאות המשפטית של ימינו – בעידן שלאחר המהפכה החוקתית וחקיקת חוק חופש המידע, ולידע הרב שנצבר בתחום הבנקאות מאז המשבר הכלכלי של 2008 המלמד כי בניגוד למה שסברו בעבר, הגברת השקיפות במערכת הבנקאית רק מחזקת את יציבות הבנקים ולא ההיפך מכך.
התנועה מערערת במטרה להבטיח את קיומו של פיקוח ציבורי מינימאלי על עבודתה של רשות מנהלית חשובה ומרכזית בכלכלה הישראלית – הפיקוח על הבנקים. המפקח על הבנקים הוא הרגולטור המוסמך האמון על אסדרת המערכת הבנקאית. פיקוח זה הינו פיקוח רב-חשיבות בעל אופי מיוחד, נוכח העובדה שהגופים המפוקחים אינם גופים פרטיים מובהקים, אלא מוסדות בעלי מאפיינים ציבוריים העשויים לעלות כדי גופים דו-מהותיים. הבנקים מנהלים את כספי הציבור. הם מציעים לציבור שירות חיוני (פרט בתקופתנו הלכה למעשה אינו יכול לנהל את ענייניו הפיננסים בלעדיי הבנקים), בתחום בעל חשיבות ציבורית עליונה (כלכלת המדינה תלויה באופן הדוק בתפקודם התקין של הבנקים), המצוי תחת פיקוח שלטוני הדוק (הפיקוח על הבנקים). הפיקוח על הבנקים מאסדר אפוא פעילות בעלת מאפיינים ציבוריים, הרחוקה מפיקוח על גופים פרטיים מובהקים.
דוחות הפיקוח העומדים במוקד בערעור זה נדרשים בשם זכותו של הציבור לדעת – האם וכיצד פיקח המפקח על הבנקים על אופן מתן האשראי לקבוצת דנקנר, לנוכח החשד לכשלים עמוקים בהליכי מתן האשראי. לאור החשיבות העצומה של אופן חלוקת האשראי לכלכלה הישראלית והעניין הציבורי יוצא הדופן במקרה הבוחן של הליכי מתן האשראי לקבוצת דנקנר – ישנו אינטרס ציבורי מיוחד וכבד-משקל בגילוי דוחות הפיקוח המבוקשים על מנת לקדם את ההגנה על כספי הציבור ולהרתיע מפני הישנות התופעה.
ואולם, בנק ישראל – שרק לפני פחות משנה פרסם מיוזמתו דוח פיקוח בנושא חשוב ומורכב לא פחות בעניין העלמות המס בבנק לאומי – עומד בסירובו המוחלט לגלות ולו בדל מידע הקשור בדוחות הפיקוח בעניין הליכי מתן האשראי לקבוצת דנקנר. עולה כי בנק ישראל נותר הישות הארכאית האחרונה הרואה בשקיפות ובחשיפה לביקורת ציבורית כעול שמחליש את יכולתו של הפיקוח על הבנקים להפעיל שיקול דעת מקצועי ללא חשש מצד עובדיו, כי ידרשו לנמק את שיקול דעתם המקצועי בפני גורמים שאינם מומחים או שאין בידיהם הראייה הכוללת שהיא חלק ממכלול השיקולים המנחים את קבלת ההחלטות על הצעדים הפיקוחיים הנדרשים.
במסגרת הערעור מתבקש בית המשפט הנכבד להבהיר כי לעמדה זו אין כל מקום בשיטתנו המשפטית כיום, וכי יש לדחות מכל וכל תפיסה שלפיה יש להגן על הפיקוח על הבנקים מפני מצב שבו הוא יאלץ 'חלילה' לעמוד בפני ביקורת ציבורית (של מי שאינם 'מומחים'), ואף יידרש לנמק את החלטות האכיפה המתקבלות על ידו בפני הציבור. ככל רשות מינהלית אחרת, נדרש גם הפיקוח על הבנקים לעמוד בפני ביקורת ציבורית – וערעור זה מוגש בשם ולמען קיומו של הפיקוח הציבורי ההכרחי על הפיקוח על הבנקים.
נוכח הדברים, מבקשת התנועה מבית המשפט העליון לקבל את הערעור ולקבוע כי המידע שהתבקש אינו חוסה תחת הוראת סודיות מוחלטת וגורפת.