נייר עמדה בדבר הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות

9.6.16
נייר עמדה בדבר הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות
התנועה לאיכות השלטון הגישה נייר עמדה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. התנועה מחזקת את ההחלטה לעגן בחוק את קיומה ופועלה של הנציבות, אך בד בבד חותרת להאיר סוגיות ובעיות שעלו מתוך קריאת הצעת החוק ומתוך הרצון להבטיח את אינטרס הציבור תוך הגנה על ציבור הפרקליטים, תקינות ההליך הפלילי וזכויות אדם ואזרח.
עבודת נציבות תלונות הציבור על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות הנה חיונית. קיומה של ביקורת אפקטיבית על מייצגי המדינה בערכאות מובילה להגנה על תקינות ההליך הפלילי, הגנה על זכויות אדם ואזרח כמו גם משפרת ומייעלת את מערך ייצוג המדינה , תפקודו ואמון הציבור בו. הסדרת עבודת הנציבות בחקיקה באופן שיבטיח את מעמדה ואת אפקטיביות הביקורת היא צו השעה.
עם זאת קריאת הצעת החוק בנוסח שפורסם מעלה כשלים מהותיים שלשיטת התנועה ראוי שתינתן עליהם הדעת ושידונו בפני ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. נייר עמדה זה מאיר סוגיות ובעיות מתוך רצון כי תקומתה של הנציבות בחוק תבטיח את אינטרס הציבור תוך הגנה ראויה על ציבור הפרקליטים.
סוגיית הביקורת המערכתית אל מול הפרטנית, לדוגמא, עוסקת בהותרת שני סוגי הביקורות בסמכות הנציבות, על מנת שתוכל לקיים בקרה אפקטיבית. לנציבות מוענקת הסמכות לבקרה מערכתית רק למשך שנה ובתום שנה זו ימונה מבקר פנימי ייעודי, והנציבות תיוותר עם הסמכות לבירור תלונות הציבור בלבד. דבר זה יצור עבודה כפולה, כפילות כוח אדם ובזבוז משאבים, ואף יפגע ביכולת לראות את התמונה המלאה ולאתר את הכשלים המערכתיים.
בנוסף מערערת התנועה על הקביעה כי היועץ המשפטי לממשלה יהא חסין מפני ביקורת הנציבות. החלטה זו לא רק מקשה על בקרה אפקטיבית, אלא גורמת בנוסף לחוסר אמון מצד הפרקליטים והציבור, חוסר דוגמא אישית ומעל לכל מפחיתה בדבר החשיבות בכך שעובד ציבור יישא באחריות למעשיו. עוד יש להוסיף, כי הצעת החוק מונעת מהנציבות את הסמכות לבקר תלונות הנוגעות ל"הפעלת שיקול דעת משפטי"; הכנת עדים, הכנת ראיות והגשתן, הליכי שימוע, סגירת תיקים ועוד סוגיות אשר יש בהם מן הפעלת שיקול הדעת. אותו נוסח כוללני הופך את הנציבות לכלי ריק מתוכן, שכן לא נשאר מקום של ממש לעבודת הנציבות. אין דרך אחרת להגן על הציבור משימוש לרעה בסמכות ובכוח של מייצגי המדינה בערכאות, חוץ מאשר בחינה של שיקול הדעת שהביא לקבלת ההחלטות, שהרי המטרה היא לא להגיד אם שיקול הדעת היה נכון או לא, אלא אם הופעל בדרך חוקית ונקייה. זהו סעיף שהתנועה סבורה כי ככל שיישאר בנוסחו הנוכחי הוא לא רק פוגע בחוק, אלא מסכל את מטרתו.
"הגדרת המתלונן" שמציע החוק, גם הוא שנוי במחלוקת; על פיה, הזכאות חלה רק על אדם הרואה עצמו נפגע במישרין. כלומר, במקרים בהם אין קורבן ספציפי לא ניתן להגיש תלונה והם לא עוברים תחת עיני הביקורת. נוסח זה מהווה פגיעה באינטרס הציבור ומוציא מכלל המקרים דווקא את הבעייתיים ביותר, מקרים בהם הציבור כולו הוא הניזוק. החלטה זו היא פגיעה אנושה בתכלית הנציבות, ומכאן גם הדרישה להרחיב את הגדרת החוק ולהכניס תחתה גם מקרים בהם אין נפגע ישיר, אלא פגיעה בציבור.
בנוסף לסוגיות רחבות אלו העולות מתוך הצעת החוק, קיימות גם סוגיות פרטניות השנויות במחלוקת. דוגמא אחת, היא שהשר ימנה שופט של בית משפט מחוזי אשר יש לו היכרות עם תחום הייצוג של המדינה בערכאות, ורק בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. כלומר, היועץ המשפטי לממשלה מאשר את המינוי של גורם שיבקר אותו. בנוסף, דרישת ה"היכרות" הינה בעייתית, שכן נציב שמגיע מתוך המערכת יתקשר לזהות כשלים הראויים לביקורת, והביקורת תיפגע. בעיות נוספות העולות הן כי לא יתבצע מכרז במינוי הנציב, כי חסרה ביקורת של הרשות המחוקקת להעברת הנציב מתפקידו, ועוד שלל של סעיפים קטנים אך שדי בהם על מנת להקשות על מטרת החוק.