חוק ששינסקי 2 עבר ככתבו וכלשונו בועדת הכספים

08.11.2015

באוקטובר 2014 הגישה ועדת ששינסקי השנייה את המלצותיה. תפקיד הוועדה היה לבחון את חלק המדינה המתקבל בעד השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים. הוועדה למעשה המשיכה את עבודת ועדת ששינסקי הראשונה אשר בחנה את המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל. התוצר המרכזי של ועדת ששינסקי הראשונה היה חקיקת חוק מיסוי רווחי נפט, אשר קבע היטל מיוחד על רווחי יתר מהפקת גז ונפט. תכליתן של שתי ועדות אלו הייתה למעשה להבטיח את חלקו הראוי של הציבור במשאבי הטבע הלאומיים, בעוד שעד להקמת הוועדות, חברות הכרייה השונות נהנו מרווחי יתר עצומים, זאת בהשוואה לנהוג בשאר העולם המודרני.
המלצותיה של ועדת ששינסקי השנייה נגעו לשאר משאבי הטבע אשר לא הוסדרו בהמלצות ועדת ששינסקי הראשונה, כלומר בכל משאב שאינו גז או נפט, ובעיקר במחצבי ים המלח והסביבה הנכרים ברובם על ידי חברת כיל וחברות הבת שבבעלותה.
טיפול התנועה לאיכות השלטון בהמלצות ששינסקי 2 התחיל כבר בשלב פרסום טיוטת הביניים של ההמלצות לציבור, כבר אז ביצעה המחלקה כלכלית מחקר ובדיקה של ההמלצות והעלתה את טענותיה כלפי חלק מן ההסדרים שהומלצו. לאחר גיבוש הדוח הסופי המשיכה המחלקה בליווי ההמלצות לקראת חקיקה, כאשר מיום פרסום הדוח הסופי באוקטובר 2014, יצאה הנהלת כיל בהצהרות לפיהן אם יאומצו ההמלצות בחקיקה היא תעצור את השקעותיה בישראל, תסגור מפעלים, ותפטר רבים מעובדי הנגב.
לקראת סוף שנת 2015, במסגרת חוק ההסדרים, גובשה הצעת חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, אשר אימצה למעשה את המלצות ועדת ששינסקי השנייה. הצעת החוק מתקנת בפועל את חוק מיסוי רווחי נפט, הופכת את שמו ל"חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע", ומטילה מס רווחי יתר על כל חברות הכרייה המפיקות משאבי טבע לאומיים. מטבע הדברים, החברה העיקרית שעתידה הייתה להיפגע מחקיקת החוק הייתה חברת כיל.
לאורך תהליכי אישור החוק בוועדת הכספים הפעילה כיל לחצים אדירים על חברי כנסת, רגולטורים וביניהם רשות המיסים ומשרד האוצר, כל זאת תוך איומים בלתי פוסקים בדבר פיטורי עובדים וסגירת מפעלים. את מכבש הלחצים שהופעל על ידי כיל ליוותה התנועה מן הצד השני, תוך שיחות ומכתבים אינספור לחברי כנסת והרשויות המקצועיות השונות. עמדת התנועה הייתה כי לא רק שיש לאמץ את המלצות הוועדה בחקיקה, אלא כי ישנם פגמים וליקויים בחוק המוצע, ועל כן יש להחמיר עם חלק מההסדרים שנקבעו בו על מנת למנות פרצות ופתחים למניפולציות על המס שתשתלם כיל למדינה.
בנובמבר 2015 אושר החוק בועדת הכספים, זאת תוך הישג משמעותי לתנועה אשר דרשה לתקן את אחד מסעיפיו הבעייתיים ביותר. להלן הסבר קצר על ההישג: ככלל, לצורך קביעת המחיר שעל פיו יחושב המס, בודקים את מחיר העסקה שבו החברה המפיקה את משאב הטבע מכרה את המשאב לחברה אחרת. אולם, לעיתים קרובות החברה המפיקה את המשאב מוכרת אותו לחברה אשר קשורה אליה, בין עם הן חברות אחיות (מוחזקות על ידי אותה חברת אם), ובין אם היא מוכרת אותו לחברת בת אשר מוחזקת על ידי החברה המפיקה. כאשר מדובר בעסקה בין חברות קשורות, לרוב מחיר המכירה יהיה נמוך באופן משמעותי מהמחיר הרגיל בו נמכר המשאב, ועל כן הטלת המס על אותו מחיר לא תשקף כראוי את חלקו של הציבור ואת תכלית המס. על כן, נקבעה בהצעת החוק הגדרה ל"יחסים מיוחדים" בין חברות המבצעות עסקה למכירת משאב טבע על מנת לזהות את סוג העסקאות שבהן מחיר המכירה אינו משקף את המחיר האמיתי. אולם, הגדרת "שליטה" אשר קבעה הצעת החוק כחלק מהגדרת "יחסים מיוחדים" הייתה מיושנת מאוד והתבססה על ההגדרה בפקודת מס הכנסה לפיה שליטה תהיה רק כשמדובר בהחזקה של מעל 50% ממניות החברה הנשלטת. התנועה דרשה שההגדרה תתוקן ובמקומה תיקבע הגדרת "שליטה" כאשר מדובר בהחזקה של מעל 25% ממניות החברה, או לחלופין במידה ויש שליטה מהותית לפי הגדרתה בחוק ניירות ערך ("יכולת מהותית לכוון את פעילות התאגיד"). עמדת התנועה התקבלה והגדרת "יחסים מיוחדים" עתידה להשתנות בהתאם לדרישת התנועה ולקבוע שליטה כבר בהחזקה של 25%.
דוגמה מובהקת לחשיבות התיקון הכניסה התנועה בהצעת החוק ניתן לראות בעניין חברת כימדע. כימדע מוחזקת על ידי כיל בשיעור של 26% ממניותיה. ממחקר שנעשה עולה כי כימדע רוכשת את הברום במחיר נמוך ב-24% מממוצע העסקאות של הלקוחות האחרים של חברת הברום (המוחזקת גם היא על ידי כיל). במידה והחוק לא היה מתוקן בהתאם לדרישת התנועה, עסקה זו הייתה נבחנת כעסקה רגילה לכל דבר ועניין, והמס היה מוטל בפועל על מחיר עסקה נמוך בהרבה מהמחיר הרגיל.