התנועה לאיכות השלטון דורשת את בדיקת התנהלות הגופים המוסדיים בנושא אג"ח של חברת דלק נדל"ן
התנועה מבקשת לברר מה נעשה (ומה לא נעשה) על ידי מנהלי כספי הציבור – הגופים המוסדיים – במהלך רכישת האג"חים, שהביא את ציבור החוסכים למשבר זה, ומה נעשה במהלך ניהול המשבר על מנת להבטיח שהציבור יקבל את כספו. התנועה סבורה כי יש לנקוט באמצעים להשבת כספי הציבור, ולהרתעה מפני המשך הפתולוגיה הקיימת.
פנייתה של התנועה ליו"ר הרשות לני"ע, לממונה על שוק ההון והחיסכון ולמנהלי הגופים המוסדיים המחזיקים באג"ח מסדרה ה' של חברת דלק נדל"ן בע"מ עניינה בהתנהלות הגופים המוסדיים וכן הרשויות הרגולטוריות, כפי שבאה לידי ביטוי במשבר הסדר החוב בחברת דלק נדל"ן בע"מ. הדברים מקבלים משנה תוקף, על רקע אירועים חוזרים ונשנים, במהלכם התברר כי חברות ציבוריות במשק צפויות להיכשל בהשבת חובותיהן למחזיקי האג"ח ועל כן פנו לגיבוש הסדרי חוב. הסדרי חוב אלה משמעותן אחת: הפרת חוזה ואי השבת חוב למלווה.
התנועה מבקשת לברר מה נעשה (ומה לא נעשה) על ידי מנהלי כספי הציבור – הגופים המוסדיים – במהלך רכישת האג"חים, שהביא את ציבור החוסכים למשבר זה, ומה נעשה במהלך ניהול המשבר על מנת להבטיח שהציבור יקבל את כספו. התנועה סבורה כי יש לנקוט באמצעים להשבת כספי הציבור, ולהרתעה מפני המשך הפתולוגיה הקיימת.
התנועה אף חוזרת וקוראת לקידום הסדר, אשר יפעיל סנקציה כלפי גורמים, אשר פעלו, מתוך מודעות ותוך נטילת סיכון בלתי סביר, בניגוד לטובת החברה שבה הם שולטים ו/או אותה מנהלים, באופן שאכן הביא לבסוף לחוסר אפשרות להשיב את החובות לבעלי החובות שלהם. סנקציה, אשר תבהיר שגיוס לא אחראי של הון עשוי לסכן את עתידם בשוק ההון, ועל כן תהווה גורם הרתעתי שיביא מגייסי הון לנהוג באחריות מקסימאלית כלפי ציבור המשקיעים.
במכתבה מתמקדת התנועה בבעיה השורשית המאפשרת מצב זה, והיא בעיית הריכוזיות במשק וההחזקות הצולבות בין תאגידים פיננסיים וריאליים. יכולתו של בעל שליטה לחמוק ממילוי התחייבויותיו כלפי המשקיעים נעוצה בהיותו שחקן מרכזי במשק ריכוזי, בו מספר מצומצם ביותר של בעלי שליטה מרכזיים חולשים על רוב רובו של המשק.
חשוב לציין, כי הגופים הפיננסיים הגדולים במשק מהווים חלק מרכזי ממחזיקי האג"ח המוזכרים לעיל. גופים אלו עלולים להעדיף שלא 'לתקוע מקלות בגלגלי' הסדר החוב – הן בשל הפחד למוטט כלכלית את בעל ההון (דבר שעלול לגרום לתגובת שרשרת כלכלית), והן בשל קשריהם הכלכליים הענפים עם בעל ההון המדובר והרצון להתנהל מתוך גישה של 'שמור לי ואשמור לך'.
מצב זה מציג בצורה בהירה וחותכת את התנגשות האינטרסים שקיימת מעצם קיומן של החזקות צולבות: האינטרס הציבורי הוא שהחוב יוחזר במלואו, ולאור זאת על המוסדיים להקשיח את עמדותיהם ולהתעקש על השבת מלוא סכום החוב. אולם כאשר מוסיפים למשוואה את העובדה שבמקרים רבים לבעל השליטה במוסד הפיננסי חברה נוספת, שלה יש חובות בסך של עשרות מיליארדי שקלים, מבינים כי מה שטוב לציבור הוא רע לבעל השליטה במסד הפיננסי – בעל השליטה חייב לחשוב על 'היום שאחרי' ועל עתידם של חובותיו והסדרי החוב שלו בחברות האחרות שבבעלותו. מנקודת מבט זו, דווקא התגמשות ומחילה על חלק מן החובות, תשרת את האינטרס שלו לטווח הארוך. וציבור המשקיעים ומחזיקי האג"ח, שיפסידו מהתגמשות כזו? אותם איש אינו סופר.
המצב הנוכחי, שבו מנפיקי האג"ח יודעים כי גם אם לא יצליחו להשיב את הכסף שלוו במלואו מן הציבור לא תופעל כנגדם אף סנקציה, אינו סביר ומביא לתוצאות קשות עבור ציבור מחזיקי האג"ח.
מהמשבר הקיים עולה החשש לכאורה, כי האג"חים המדוברים היו אג"חים מסוכנים מאוד, בלי שיעור ריבית שמשקף את מידת הסיכון בהם, וללא בטוחות לעמידה בתנאי האג"ח או אמות מידה פיננסיות. לפיכך עולה חשש, לכאורה, כי מדובר ברשלנות של מנהלי המוסדיים ובהעדר פיקוח של הממונה על שוק ההון.