בערעור התנועה לאיכות השלטון ביקש היום בית המשפט העליון את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין סמכות רשויות מקומיות לגבות תשלום עבור שימוש במרחבים ציבוריים לצורך הפגנה
הערעור הוגש בעקבות דרישת עיריית תל אביב לתשלום עבור הפגנה בכיכר רבין בשנת 2005. בדיון אמר השופט פוגלמן: "לעיריית תל אביב יש תחביב למסחר מרחבים ציבוריים.."
הדיון בערעור התקיים היום בפני הנשיאה דורית בייניש והשופטים פוגלמן והנדל.
ערעורה של התנועה שהוגש באמצעות עוה"ד אליעד שרגא ודפנה קירו כהן מתמקד בשאלה האם יכולה רשות ציבורית, כעיריית תל אביב, להגביל זכות יסוד – היא החופש להפגין, על ידי התניית מתן האישור להפגין בכיכר העיר בתשלום הנדרש מראש, והמגיע לכדי עשרות אלפי שקלים ליום, הרבה מעבר להוצאות הממשיות שנגרמו לעירייה. טענת התנועה היא: כי נוכח מעמדה וייחודה של כיכר רבין, ככיכר העיר שאין שנייה לה; נוכח מהותה ומרכזיותה של הזכות להפגנה; ונוכח העובדה כי יש בהשתת התשלום מראש הנדרש על ידי עירית תל אביב, שחורג בהרבה מההוצאות הממשיות שנגרמו לה, כדי להוות מגבלה מהותית על יכולתם של ארגוני מלכ"ר כמו גם אנשים פרטיים מחוסרי אמצעים לממש את זכותם להפגין, עד כדי מניעת יכולתם לממש זכות יסוד זו, לא רשאית עיריית תל אביב לגבות תשלום עבור עריכת הפגנות למטרות ציבוריות בכיכר רבין ואם בכלל תשלום זה חייב להצטמצם להחזר הוצאות בפועל. טענתה העקרונית של התנועה עלתה לאור דרישת עיריית תל אביב כי התנועה תשלם לה סך של 19,000 ₪ בעבור אישור לקיום הפגנת מחאה בכיכר רבין בשנת 2005, בה לקחו חלק מספר עשרות משתתפים שכללה מיצג של כ- 25 * 30 מטרים של כיסאות ריקים המסודרים בריבוע ובו שלטי מחאה שונים, במחאה על "חוק הגובים" שנדון באותם ימים בכנסת. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה העקרונית של התנועה לפיה התניית אישור לעריכת הפגנה בכיכר רבין בתשלום הנה הגבלה של זכות ההפגנה, וקבע כי "אין לשלול את זכותה של העירייה לגבות הוצאות עבור עצם ההענות לבקשה לשימוש בלעדי בכיכר".
בערעורה סבורה התנועה כי בנסיבות אלו התניית אישור העירייה לקיום הפגנה בתשלום מעין זה מצד מפגינים הינה הגבלה בלתי חוקתית ובלתי סבירה באופן קיצוני של הזכות להפגין ולמחות כנגד עוולות שלטוניות, וכן מהווה דרישה זו מצד העירייה הגבלה בלתי סבירה ובלתי מידתית של חופש הבעת הדעה וחופש הביטוי. לטענת התנועה למעשה, למרות שכיכר רבין מהווה מרחב ציבורי, "כיכר העיר" תרתי משמע ואף בימה לאומית ייחודית למימוש חופש הביטוי, העירייה מתייחסת אל הכיכר רבין לנכס להשכרה, ככל נכס אחר אותו היא משכירה, ואף כופה על המפגינים "השוכרים" לקבל שירותים שונים ממנה ולשלם עליהם מראש, גם אם שירותים אלה לא נתבקשו על ידי המפגינים או אינם נחוצים בנסיבות העניין.