התנועה למען איכות השלטון פנתה לרשות המיסים והיועמ"ש בבקשה שישיבו את שוקי משעול לעבודה ברשות.

עניין פנייה זו לראש הרשות למיסים וליועץ המשפטי לממשלה היא בבקשת התנועה להשיב לעבודה עובד רשות המיסים מזה 26 שנים, מר שוקי משעול, אשר מנהל מזה 5 שנים מאבק עיקש למען תקינות המנהל ברשות המיסים ולמען השבתו לעבודה ברשות המדינה נוכח ההחלטה לסיים את העסקתו ברשות עקב כתב אישום שהוגש נגדו.

הבקשה מוגשת נוכח פסק הדין שניתן בענייננו בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב ביום 5.8.2010, והביקורת החריפה שנמתחה בו על אופן קבלת ההחלטה על ידי נציב שירות המדינה לסיים את העסקתו של מר משעול ברשות. כמו גם, מכלול החומרים והראיות המצויים בידי התנועה ואשר יש בהם כדי להעלות סימני שאלה קשים באשר לסבירות התנהלותה של המערכת בעניינו של מר משעול, וסבירות הצעדים שננקטו כנגדו והמניעים לכך.

מר שוקי משעול, עבד בשירות המדינה מזה 26 שנה ומילא שורה של תפקידים באגף המכס והמע"מ. בשנת 2002 קודם מר משעול לתפקיד של ממונה אזורי מע"מ תל אביב 1-2.

יש לציין, כי קידום זה נעשה לאחר בדיקה מקיפה של תיקו האישי של מר משעול, נוכח תלונות אנונימיות שהוגשו נגדו 4 שנים קודם לכן ב- 1998, ואשר נמצאו חסרות שחר ורק לאחר שמוצתה הבדיקה כאמור מונה מר משעול לתפקיד.

במהלך השנים 2003 – 2004 התלונן מר משעול בפני בכירי הרשות על בנוגע לכמה פרשות : הקטנת שומה להיכל הספורט ביד אליהו; החזר מס שניתן בפרשת מגדלי הזהר – דודי אפל; הטבות לחברת דובק והפעלת חקירה מגמתית נגד חברת אלוג נתונים, שזכתה במכרז של רשות הדואר, חקירה שהביאה לחיסול החברה; סירוב למינוי מקורבים נעדרי כישורים מתאימים. במכתבים ששיגר מר משעול לסגן מנהל המכס והמע"מ, דאז, מר זאב פורת ביום 6.7.2003, ויום 13.6.2004 טען מר משעול כי לדעתו ישנה התנהלות המדיפה ריח רע של שיקולים זרים ולא עניינים.

העתקי מכתבים אלה נמסרו כדין למבקר המדינה והמשטרה.
בהמשך לכך אף סירב מר משעול למנות "אנשים מטעם" בכירי הרשות או לשמש חותמת גומי לבקשות בלתי תקינות שהועברו לו מראשי הרשות.

בסמוך לאחר מכן, החלה חקירת משטרה, סמויה בשלביה הראשוניים, ביוזמתו של יו"ר הרשות – מר איתן רוב, בעילה של אותן תלונות אנונימיות, אשר כאמור כבר נבדקו בעת מינויו בשנת 2002 ונמצאו משוללות כל יסוד.

החקירה המשטרתית, שהחלה בשנת 2004, מדהימה בהיקפה ובמשאבים שהושקעו בה, כולל מעקבים וציטוט, האזנות סתר, השתלת מצלמות, חיפוש בדירתו ובדירת הוריו, מעצר ל – 12 יום וכדומה. המדינה השקיעה מיליונים בחקירה של מר משעול, רס"ן במילואים בחיל המודיעין, המכהן מזה 26 שנה ברשות המיסים בעל עבר פלילי נקי מכל רבב.

מכל מקום, כל מה שהעלתה בסופה החקירה המשטרתית המאומצת הוא חשד כי מר משעול עבר עבירה של פגיעה בפרטיות והפרת סודיות של נישומים, ובגין ניסיון קבלת דבר במרה וקבלת דבר במרמה – סך של 542 ₪ החזר ביטוח הרכב.

יש לציין, כי ביחס לאישום בעבירת הפרת הסודיות, לטענתו של מר משעול מדובר בכלל במודיע שלו (בנוגע לשוק הפשפשים) שאמור היה להיות מועסק במחלקת מודיעין ועל כן כלל לא נעברו העבירות המיוחסות לו בתחום זה של הפרת הסודיות.

עוד מציינת התנועה כי ביחס לקבלת והניסיון לקבלת דבר במרמה, הרי שטוען מר משעול כי הוא פעל בהתאם לנהוג ולמקובל בשירות המדינה, בפועל, וכפי שאף עולה מכתב האישום עצמו, פעמיים (שנים 2003 ו-2004) שילם לסוכן הביטוח יותר ממה שהוחזר לו על ידי המדינה ובשנת 2005 קיבל 524 ₪ יותר, וזאת למשך חודש ימים שכן כחודש לאחר שהופקד סכום זה, בטעות, למשכורתו הוא נוקה על ידי המעביד.

אמנם מדובר באישומים המתבררים בימים בבית המשפט, אך יש חשיבות בהבנת האישומים עצמם (במיוחד ברקע החקירה המשטרתית אדירת המימדים), לצד טענות ההגנה של מר משעול, אשר כפי שנראה להלן לא נשמעו כלל בטרם התקבלה ההחלטה על סיום העסקתו ברשות.

כבר בחודש מאי 2005 בעקבות פתיחתה של חקירה פלילית גלויה כנגד מר משעול, החליט ראש הרשות דאז, מר איתן רוב, על השעייתו של מר משעול. החלטת ההשעיה שונתה על ידי נציב שירות המדינה, לאחר שימוע שנערך למר משעול, ולאחריו החליט הנציב שלא להשעות את מר משעול אלא להעבירו לתפקיד אחר.

ברם, ביום 29.3.2006 הוגש כתב אישום כנגד מר משעול, וביום 4.5.2006 החליט נציב שירות המדינה להשעות את מר משעול משירות המדינה עד לתום ההליכים נגדו או עד למועד סיום חוזה העסקתו או עד להחלטה אחרת.

בין לבין הוצע למר משעול מספר הצעות פשרה ובכללן העברת התיק לדין המשמעתי בכפוף להודאה באשמה מצידו, או פרישה משירות המדינה בתמורה למחיקת התיק הפלילי – מר משעול סירב להצעות אלה שכן טען כל הדרך לחפותו המלאה.

ביום 25.7.2006 הודיע המשנה לנציב שירות המדינה למר משעול, כי הוחלט שלא לחדש עמו את חוזה ההעסקה אשר הסתיים ביום 11.6.2006.

בעקבות החלטה זו הגיש מר משעול בקשה לבית הדין לעבודה לצו מניעה זמני וצו עשה זמני המורה למדינה שלא להמשיך בהליכי אי חידוש חוזה הבכירים שלו, והמורה למדינה להחזירו לעבודתו ברשות המיסים. (זאת, כמובן במקביל לתיק הפלילי המתנהל כנגדו).

בקשתו של מר משעול לצו הזמני התקבלה (החלטה מיום 12.2.2007), אך במסגרת הערעור שהוגש על ההחלטה קבע בית הדין הארצי לעבודה (החלטה מיום 23.7.2008) כי הצו הזמני יוותר על כנו וכי בית הדין האזורי לעבודה ייבחן את אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הנציב וסבירות החלטתו.

ביום 5.8.2010 התקבלה החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב יפו.

בסעיף 6 לפסק הדין קובע בית המשפט כי "לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו אנו קובעים כי החלטתו של נציב המדינה לגבי אי הארכת הסכם ההעסקה של התובע (שוקי משעול- ד.ק.כ.) ניתנה ללא שיקול דעת ראוי ומספק ולפיכך היא בטלה".

בהמשך פסק הדין, מונה בית המשפט את נימוקיו להחלטה ומטיח ביקורת קשה בנציב שירות המדינה ובאופן קבלת ההחלטה על ידו לסיים את חוזה ההעסקה עם מר משעול, שהיתה לא יותר מחותמת גומי לקביעות הפרקליטות מבלי לשקול את "מכלול השיקולים הרלבנטיים, [הנציב – ד.ק.כ.] לא בחן כלל את הראיות המנהליות הנוגעות לעניין, לא שקל כראוי את חזקת החפות העומדת לתובע ולא הביא בשיקוליו את הנזק העצום שעלול להגרם לתובע ככל שלא יורשע בדינו- אל מול חומרת העבירות המיוחסות לו. בשימועים שנערכו לתובע נפלו פגמים חמורים ומהותיים..למעשה נערכו השימועים למראית עין, שכן, כפי שטען התובע, איש לא התייחס באמת לדבריו ולטענותיו".

לאור זאת, ביטל בית הדין את החלטת הנציב בדבר אי חידוש ההסכם; קבע כי על המדינה לשלם למר משעול שכר מהמועד שבו תם חוזה הבכירים הקודם ועד לחתימת ההסכם החדש.

בנוגע להחזרתו של מר משעול לתפקידו קבע בית הדין כי בשלב זה אינו ראה לנכון להורות על החזרתו לעבודה כל עוד לא הסתיים ההליך הפלילי, וזאת בעיקר נוכח העובדה כי ההליך הפלילי, אשר החל בשנת 2006, קרוב לסיומו ואם אמנם ביצע מר משעול את העבירות המיוחסות לו "ייתכן (וזאת היה על הנציב לשקול לאחר בחינת הראיות ועריכת האיזון המתאים) – שאין מקום להמשיך ולהעסיק את התובע בתפקידו".

ברם, המשיך וקבע בית הדין כי "אין באמור כדי למנוע מהנתבעת לשבץ את התובע בתפקיד אחר עד לתום ההליך הפלילי".

התנועה סבורה כי מקרא פסק הדין ובפרט הביקורת החמורה שהושמעה בו על התנהלות נציב שירות המדינה שהובילה להפסקת העסקתו של מר משעול ברשות; כמו גם בחינת יתר החומרים הקשורים בפרשה זו ואשר נבחנו היטב על ידי התנועה; מובילים למסקנה כי הדבר הנכון הראוי והמוסרי לעשות – הוא להורות על השבתו המיידית של מר משעול לעבודה ברשות המיסים.

מסקנה זו מתחזקת עוד יותר נוכח החומרים הקיימים בתיק זה, ואשר הגיעו לידי התנועה, שמניתוח מושכל שלהם קשה להשתחרר מהרושם, כי ישנו קשר סיבתי ברור בין עמדתו העיקבית של מר משעול אל מול גורמים בכירים ברשות המיסים, וסירובו לתת יד למהלכים בלתי תקינים לכאורה שניסו להוביל, לבין "הטיפול" הכולל שזכה לו מצד המערכת שהתחיל בסמוך לאחר מכן.

אמנם, בית הדין לעבודה נמנע מלהכריע בקביעה זו, ברם נראה כי נושא זה (כן או לא חושף שחיתות) גם לא עמד במוקד ההליך המשפטי האמור.

מכל מקום, עולה החשש כי מניעים וקשרים אישיים בין מספר גורמים במערכת הם שהובילו לנקיטת ההליכים החריגים כנגד מר משעול אחרת קשה להבין את עוצמת תגובתה של המערכת והתנהלותה הבלתי מתפשרת, הבלתי מקובלת ולעיתים אף בלתי סבירה כנגד מר משעול, החל מההחלטה לחקירה המשטרתית והגשת כתב האישום וכלה בהשעיה וסיום העסקתו בנסיבות המתוארות לעיל.

לסיכום, לאור האמור לעיל, סבורה התנועה כי הדבר הנכון הראוי והמתבקש הוא להשיב באופן מיידי את מר משעול לעבודה ברשות ולכל הפחות לשבצו בתפקיד ההולם את כישוריו וניסיונו עד לתום ההליך הפלילי. בכך, לנסות ולהקטין במשהו מן העוול הבלתי סביר שנגרם למר משעול כנגדו הוא נלחם לבדו כ – 5 שנים תמימות.