בעקבות עתירתה של התנועה לאיכות השלטון לפני שש וחצי שנים, בנוגע לעסקת קרקעות המלח, הודיעה המדינה בשבוע שעבר לבג"צ כי עד שתתגבש התמונה בעקבות החקירה הפלילית בפרשת קרקעות המלח, החלטת מועצת מקרקעי ישראל לא תובא לאישורו של שר האוצר ועל כן גם לא תוכל לקבל תוקף מחייב.

לפני שש וחצי שנים הגישה התנועה עתירה לביטול ההסכם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברות המלח, לפיו יקבלו חברות המלח הטבה בשווי של למעלה ממאה מליון ש"ח בשינוי ייעוד קרקעות ששימשו את החברות בעתלית ובאילת ליצור מלח והפיכתן לקרקע לבנייה, זאת עקב פגמים קשים בהסכם.
ביום 28.10.03 הוציא השופט אליהו מצא צו ביניים ארעי המורה למנהל מקרקעי ישראל ולמועצת מנהל מקרקעי ישראל להימנע מלפעול על-פי ההסכם שנחתם עם חברות המלח (שבשליטת משפחת דנקנר).
ביום 28.10.05 החליט בג"צ "לדחות את המשך שמיעתה של העתירה למועד אחר, וזאת מתוך תקווה כי בתקופת הביניים יחליט שר האוצר החלטה בענייננו. תוך חמישה חודשים מהיום תוגש מטעם המדינה הודעה משלימה על-אודות מה שאירע בתקופת הביניים, ובעלי-הדין האחרים יהיו רשאים להגיב על אותה הודעה תוך 20 ימים נוספים. בהיאסף כל מסמכים אלה אל תיק בית-המשפט יוחלט על דבר המשך ההליכים. "
מאז ועד היום, אחת לחצי שנה לערך המדינה מעדכנת כי לא חלה התקדמות ובית המשפט מחליט, כי על המדינה להגיש הודעת עדכון נוספת, עם קבלת החלטתו של שר האוצר בעניין נשוא העתירה, או בתום תקופה של כששה חודשים, לפי המוקדם.
בחודש אפריל פורסם בתקשורת כי חקירה פלילית נפתחה בנוגע להסכם. בעקבות כך פנתה התנועה בתאריך 22.4.2010 בבקשה לבג"ץ לקביעת מועד לדיון בעתירה. ביום 25.4.2010 החליטה הנשיאה דורית בייניש, כי על המדינה להגיש הודעת עדכון עד ליום 1.6.2010. עוד, לפי החלטתה, עם קבלת ההודעה תיקבע העתירה לשמיעה.
לאור החלטת ביהמ"ש, הגישה המדינה ב-1.6.2010 את תשובתה כי בנסיבות החקירה הפלילית המתנהלת, החלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל לא תובא לאישורו של שר האוצר.
כזכור בעתירה ביקשה התנועה מבית המשפט, להוציא צווים על תנאי שיורו למדינה ולמועצת מינהל מקרקעי ישראל להימנע מלפעול על פי ההסכם שנחתם בין המנהל לבין חברות המלח שבשליטת משפחת דנקנר ואשר אושר על ידי מועצת מנהל מקרקעי ישראל, הסכם לפיו יקבלו חברות המלח זכויות בניה בעת שינוי יעוד קרקעות בהיקף של כ 2000 דונם בעתלית ובאילת, אשר שימשו אותן עד כה ליצור מלח (בעיקר לבריכות אידוי). על-פי ההסכם יקבלו חברות המלח 50 אחוז מזכויות הבניה על הקרקעות בעתלית ו-30 אחוז מזכויות הבניה על הקרקעות באילת לאחר שינוי יעודן לקרקע המשמשת למגורים.
לטענת התנועה הענקת הזכויות על פי ההסכם נעשתה בחוסר סבירות קיצונית, כאשר ההסכם המעניק לחברות המלח הטבה כספית במקרקעי המדינה העומדת על פי חוות דעת מטעם מנהל מקרקעי ישראל על עשרות מיליוני דולרים (למעלה ממאה מליון ש"ח) וזאת בין השאר בשל סווגן הבלתי נכון ובלתי ראוי של הקרקעות על ידי מנהל מקרקעי ישראל.