חושף שחיתויות בחברה הכלכלית קריית שמונה הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה באמצעות פרקליטי התנועה לאיכות השלטון על החלטת בית הדין האזורי בנצרת שלא להשיבו עבודה ממנה פוטר בשל חשיפת השחיתויות. יורם ביטון, חשב החברה הכלכלית קריית שמונה הגיש היום ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בו נדחתה בקשתו לביטול פיטוריו . הערעור הוגש באמצעות פרקליטי התנועה למען איכות השלטון בישראל אותם העמידה התנועה לרשותו במסגרת פעולותיה להגנת חושפי השחיתויות במנהל הציבורי.
התנועה לאיכות השלטון
חושף שחיתויות בחברה הכלכלית קריית שמונה הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה באמצעות פרקליטי התנועה לאיכות השלטון על החלטת בית הדין האזורי בנצרת שלא להשיבו עבודה ממנה פוטר בשל חשיפת השחיתויות. יורם ביטון, חשב החברה הכלכלית קריית שמונה הגיש היום ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בו נדחתה בקשתו לביטול פיטוריו . הערעור הוגש באמצעות פרקליטי התנועה למען איכות השלטון בישראל אותם העמידה התנועה לרשותו במסגרת פעולותיה להגנת חושפי השחיתויות במנהל הציבורי. יורם ביטון חשב החברה פוטר מעבודתו לאחר שהתריע כדין על חשדות חמורים להתנהלות בלתי תקינה של הנהלת החברה הכלכלית קרית שמונה בה עבד. בפרט התריע ביטון בנוגע להליך מכירת מניות החברה הכלכלית קריית שמונה בחממת מיט"ב (מרכז יזמות טכנולוגית בע"מ) לחברת ביומדיקס אינקובטור בע"מ, שבוצע בניגוד לכללי מנהל תקין, בהערכת שווי הנמוכה במאות אלפי דולרים משוויה הריאלי של החממה, ותוך הסבת נזק אדיר לקופה הציבורית. התראות אלו נבדקו ואומתו ע"י מספר גורמים . ואולם כתוצאה מכך שביטון התריע כדין על חשדות אלה הנוגעות למיליוני שקלים, הוא נאלץ לשלם מחיר אישי כבד, ופוטר מעבודתו אצל המשיבה, לאחר 7 שנים. שכן אמנם בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל את עיקרי עמדתו של ביטון וקבע, בין היתר כי "אין כל ספק שלא היה קשר בין השירות המקצועי שנתן ביטון לבין ההחלטה להפסיק את ההתקשרות איתו. ביטון נתן עד אז את שירותיו לחברה הכלכלית באופן תקין וכל הגורמים המוסמכים היו שבעי רצון משירותיו… עבודתו זכתה להערכה – עד לאירועים שקדמו להחלטה לסיים את עבודתו". לפיכך, סיכם וקבע בית הדין בהתייחסו לחוק הגנה על עובדים כי "אנו בדעה כי קיים קשר הדוק בין התלונות של ביטון , הן בכתב והן בעל פה, לבין ההחלטה לסיים את ההתקשרות איתו ולאור העובדה שקבענו כי ביטון הנו "עובד" הוא זוכה להגנת החוק". אולם למרות כל זאת, בית הדין האזורי לא הורה על החזרתו לעבודה ופסק לו סכום פיצויים נמוך שאינו משקף את הנזקים הריאלים שנגרמו לו. ביטון טוען בערעורו כי בית הדין האזורי טעה בפסק דינו בכך שלא השיבו לעבודה וכן בסכום הפיצויים שפסק לזכותו. וזאת בעיקר בכל הנוגע למשמעות אי ההבנה הנגזרת בתוצאה מכך על עובדים חושפי שחיתות המועסקים במקום עבודה לתקופה בלתי קצובה. ביחס להשבה לעבודה טוען כי הלכה פסוקה היא כי סעד האכיפה הוא בבחינת "דרך המלך" במקרה של פיטורים שלא כדין במגזר הציבורי, כבענייננו, הלכה אשר קיבלה חיזוק אך לאחרונה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה המנחה בסוגיית עובדים חושפי שחיתות – "הלכת גרטי" בפרט ענייננו, דוגמא מובהקת של עובד ציבור אשר התריע על ליקויים קשים במערכת וכתוצאה מכך פוטר בחוסר תום לב; תוך רמיסת כללי מנהל תקין; ותוך שבית הדין עצמו קבע כי קיים "קשר הדוק" בין תלונות ביטון לבין ההחלטה לפטרו, היה על בית הדין לתת עדיפות לסעד האכיפה, ולקבוע כי יש להחזירו לעבודה בחברה הכלכלית. לחילופין ומשלא השיבו לעבודה, היה עליו לפסוק לו במקום זאת פיצוי בגין אובדן שכר לתקופה סבירה, בנסיבות העניין. הפיצויים שנפסקו לו לטענתו ע"י בית הדין האזורי הם נמוכים ביותר, ואין בהם כדי לשקף את הנזק אשר נגרם לו או לשפותו בגין כך, לא כל שכן הם תוצר של טעות משפטית המפקירה את גורלם של עובדים חושפי שחיתות המועסקים בהסכמי עבודה לתקופה בלתי קצובה. לטענתו התייחס בית הדין בסוגיית הפיצויים בסיטואציה של פיטורי עובד המועסק בחוזה לתקופה בלתי קצובה, זאת מבלי לעשות את ההבחנות הנדרשות לענייננו והן: ראשית, שמודבר בפיטורין שלא כדין ושנית, בפיטורין של עובד חושף שחיתות, שפוטר עקב חשיפת השחיתות.