בית משפט עליון קיבל את עתירת התנועה למען איכות השלטון נגד צחי הנגבי וביטל את החלטת הועדה הציבורית להחזר הוצאות לח"כ וקבע שהנגבי יצטרך להחזיר 200,000 שקלים מתוך 300,000 שקלים שקיבל בפרשת "דרך צליחה" כהוצאות משפט בהלכה תקדימית קבע בית המשפט כי נפלה חוסר סבירות בהחלטת הוועדה הציבורית אשר אישרה החזר הוצאות של 300,000 אלף ₪ לצחי הנגבי בשל פרשת "דרך צלחה" והעמידה את הסכום על 100,000 ₪.
התנועה לאיכות השלטון
בית המשפט בדעת הרוב של השופטים ריבלין וג'ובראן וכנגד דעתה של השופטת ברלינר, קיבל את טענת התנועה למען איכות השלטון כי בנסיבות דנן אין להטיל על הקופה הציבורית את מלוא הוצאות המשפט של הנגבי, גם אם הסתיימו ההליכים הפליליים בזיכוי מחמת הספק. זאת, הן בשל פגמים קשים שהתגלו בדרכי פעולתו של הנגבי באותה פרשה ולאור אופי ההאשמות שהתעוררו כנגדו, הנוגעים לכך שפעל, במקביל להיותו ח"כ, להקמת גוף שיעביר לידו טובות הנאה, אשר אין לראותן כחלק מתפקידו כח"כ. כזכור, בעתירת התנועה לבג"צ בשנת 2004, ביקשה התנועה להוציא צו על תנאי המורה ל"וועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי כנסת" לנמק מדוע לא תחזור לדון בהחלטתה להחזיר לשר הנגבי את שכר טרחת עוה"ד בפרשת "דרך צלחה" . היום, קבע בית המשפט בדעת הרוב מפי כבוד השופט ריבלין (סעיף 17): "יש לבחון את החלטתה של הועדה, להכיר בזכאותו של ח"כ הנגבי להשתתפות בהוצאותיו כאשר הסכום שזכה לו הועמד על כמחצית מהסכום שנדרש. טענתה של העותרת הייתה כי מעשיו של הנגבי בתפקידו כמנכ"ל העמותה- מנותקים מתפקידו כחבר כנסת…..כפי שציינה העותרת –כדי למלא את תפקידו כחבר כנסת לא נזקק הנגבי לעמותה. מעמדו כחבר כנסת מקנה לו את כל הכלים לקידום חקיקה שהוא חפץ ביקרה. הוא אינו נזקק לאמצעי עזר מחוץ לכנסת, לצורך זה…..החשדות נגדו נוצרו על קו התפר שבין עיסוק בעמותה, לבין היותו ח"כ, כאשר החלטת היועמ"ש שאינה עומדת למבחן בפנינו, הייתה כי אין ראיות מספיקות להעמדתו לדין, חרף הביקורת המוצדקת שנמתחה על התנהגותו". פסק דינו העקרוני של בג"צ קובע את העקרונות אשר אמורים להנחות גופים הממונים על פסיקת החזר הוצאות משפט לאנשי ציבור על חשבון הקופה הציבורית. פסק הדין מדגיש את הזהירות הרבה שיש לנהוג בשעה שמטילים על הקופה הציבורית את נטל החזר הוצאותיו של נבחר ציבור שכנגדו נפתחו הליכים פליליים, אשר גם אם נסתיימו בלא הרשעה, עדיין העלו ממצאים בנוגע לפגמים נורמטיביים בהתנהלותו של נבחר ציבור בגין הפרשה.