ניתן להניח כי הרוב יסכימו שכאשר ישראלי נותן שוחד לחברה ממשלתית כדי לזכות בחוזה זהו מעשה נפשע ומקומם. אך האם זה גם נכון כאשר אותו מעשה נעשה בחו"ל? לכאורה ישראל אימצה את הכללים המחמירים של המדינות המתקדמות בהצטרפותה לארגון ה – OECD ובאישור האמנה הבינלאומית נגד שחיתות אך בפועל ישראל נמצאת בפיגור רב בהפנמה ובהפעלה של הנורמות המתחייבות. נדמה אף כי קיימת אדישות מסויימות כלפי מעשיהם הלא כשרים של חברות ישראליות בחו"ל. לא כך המצב בארה"ב .

פסק הדין המחייב את מערכת המשפט לפרסם נתונים על פילוח תיקים לפי שופטים מעורר מחשבות קשות על טיב התפקוד מצד אחד של נשיאת בית המשפט העליון (ומנהל בתי המשפט) ומצד שני של היועץ המשפטי לממשלה (ופרקליט המדינה).

לשר עוזי לנדאו שם של אדם ישר אך יושרו והגינותו של אדם, ובמיוחד של איש ציבור, נמדדים לא רק בכך שמעולם לא הורשע בעבירה שיש עימה קלון, אלא בתמיכתו באנשים אחרים שהגינותם מוטלת בספק או בתמיכתו שטובת הכלל רחוקה מהן כרחוק מזרח ממערב ושהריח העולה מהן אינו ריח נעים. * פורסם בבלוג "הרמת מסך

הטענה כי התקשורת צולבת פוליטיקאים על כל פגם קטן, ובכך תורמת לערעור היציבות הפוליטית ומאיימת על הדמוקרטיה, הפכה פופולרית. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא האם אנחנו כעם, כמדינה חופשית ודמוקרטית מוכנים להכיל את כל אותם מקרי שחיתות, ניצול מעמד שלא לצורך, ניצול מרות, כוח וסמכות שאינם במקום. אם התשובה בלבבותינו היא לא, אין כל בסיס ממשי לטענה הראשונה.

בהיותי סטודנטית, רבות היו הפעמים שחשבתי לעצמי "מה אני עושה?", מה הוא המשמעות של להיות סטודנטית, מה יוצא לי מזה מלבד תואר שיאפשר לי לקדם את עצמי בעתיד? בעיניי, התשובה היא "חינוך". למדתי את ערכו וחשיבותו של החינוך, שלא רק שהוא מקדם את הפרט לבחור לעצמו קריירה ודרך חיים אלא הוא הופך אותך לבן אדם, הוא מנחיל בך ערכים, גורם לך לחשוב, מאתגר אותך ומחשל אותך. מחשבה זו מובילה אותי להסתכל על הנוער של היום, ובייחוד כשאני נוסעת באוטובוסים, ולתהות לאיזה נתיב המערכת החינוכית פונה היום. ** *שולה פוקס, סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית המתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה - מוזמנים לקרוא עוד מרשמיה בבלוג בדה מרקר קפה 'מיומנה של מתמחה' לבלוג "יומנה של מתמחה" ב"דה מרקר קפה"

99%-הרשעה - אין זו אגדה, גם אם לא תרצו. בשנת 2008 הסתיימו בהרשעה 53,324 תיקים מתוך 53,883 הכרעות הדין (הרשעה/זיכוי) בתיקים בהם טיפלה התביעה המשטרתית בשנה זו. זהו לא נתון מקרי: ממוצע התביעה המשטרתית בשנים 2001 עד מחצית 2009 הינו של 98.5% הרשעה. נתוני הפרקליטות דומים; בשנת 2009 הסתיימו בהרשעה בבתי המשפט המחוזיים 1,931 תיקים מתוך 1,958 הכרעות הדין (הרשעה/זיכוי) בתיקים בהם טיפלה הפרקליטות.

האחד באפריל, 2011... אבל בהחלט יש לנו כוח כאזרחים ליצור אווירה המחייבת נושאי משרות להתנהל לפי נורמות שלטון תקינות ולתת דין וחשבון לציבור הבוחרים – הצטרפו לאלפי החברים בתנועה וקחו חלק פעיל במאבק לשיפורה של איכות השלטון בישראל , מוזמנים להצטרף לאלפי החברים בתנועה ולאפשר לנו להכפיל את המאמץ האזרחי והמשפטי ולהוביל פה לשינוי של ממש - ניתן להצטרף באמצעות אתר התנועה www.mqg.org.il

במאמרו אומר ניצב-משנה בדימוס ד"ר מאיר גלבוע כי אין הוכחות אמפיריות לטענה ששיעור הרשעות השווא המבוססות על הודאות שווא הוא משמעותי; לדבריו, הטוענים מתבססים על מקרים בודדים שנחשפו בישראל, כמו פרשת עמוס ברנס וכנופיית מע"צ, ועל נתונים ממדינות אחרות. *פרופ' סנג'רו הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

זוכרים את הסרט "שטר בן מיליון", בו כיכב גריגורי פק? אצלנו, בכל הקשור לשכר בכירים במגזר הציבורי זה לא סרט, והשטר הוא אמיתי. בחודש האחרון דשו בנושא זה כל כלי התקשורת עד שהדברים היו לזרא. אולם, לשכר המיליונים יש השפעות נוספות שכדאי להכירן. ** ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה. לבלוג הרמת מסך

שלום רב, אני לא נמנית עם תומכי נתניהו, אבל מה שמופיע בעיתונכם נראה כמו מסע הכפשה שלו בלי לקחת בחשבון את העובדות הבאות: א. מעולם לא שמעתי שהתייחסתם לנסיעותיו של אולמרט ורעייתו עליזה, למרות שהייתה התייחסות בתקשורת לעצם הצטרפותה ועל חשבון מי? רמת בתי המלון, ומכירת "יצירותיה" לבעלי הון ואינטרסנטים אחרים. ב. הנכם מציגים את התחקיר של דרוקר כאמת שאין לחלוק עליה, "תורה מסיני". עלי לציין כי אמינותו של דרוקר בהחלט מוטלת בספק. בזמנו 2004 נתבע ע"י דן תיכון על הוצאת דיבה, וחויב יחד עם ג.ל.צ לפצותו ב-450 אלף ש"ח. לאחרונה זכה גם רן ארז בתביעה נגדו וזכה בתביעת "לשון הרע" ופיצוי של 40 אלף ש"ח. אם אכן אתם דואגים לאיכות השלטון הרי עמדתכם במקרה נתניהו נגועה בחוסר אובייקטיביות בלשון המעטה. בברכה, חוה זיינפלד