שולה פוקס סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית המתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה, פתחה בלוג ב"דה מרקר קפה" בו היא מביאה בפנינו את נקודת מבטה כלפי הארועים הגדולים והקטנים המושחתים יותר והמושחתים פחות להם היא עדה במסגרת התמחותה בתנועה.והפעם צחי הנגבי והקלון. "למה הם מתכוונים שהם אומרים קלון" רוצים לקרוא עוד? התעדכנו בבלוג "מיומנה של מתמחה" בדה-מרקר קפה לבלוג לחצו כאן

הפעם משהו קצת חריג אבל כואב. החודש התרסק מטוס קרב של צה"ל, והרבה לפני הפרסום הרשמי כבר כל העולם ידע. למחרת בבוקרפורסמו השמות והתמונות. הטייסים עדיין לא נמצאו, וכבר אנחנו שומעים שכנראה היתה טעות אנוש. ריבונו של עולם למה אתם ממהרים? ואני נזכר באירועים במהלך עבודתי כעיתונאי, הארוע הראשון היה משימתי הראשונה ככתב . שלחו אותילמשפחה בה אם המשפחה היתה בטיול שהותקף במצרים ולא ידעו עליה דבר. משימתי הייתה לשבת בבית עד הגיע הבשורה הקשה מכל- חויה איומה ומיותרת לטעמי, אבל הייתי חדשוממושמע. והארוע השני: נהרג חייל שגר סמוך לביתי. הייתה לי תמונה שהעברתי לשאר הכתבים, ולמחרת ננזפתי על ידי המערכת- למה לא שמרתי את "הסקופ"? כולנו זוכרים את הצלמים הממתיניםמול ביתה של רונה רמון והיא עדיין לא יודעת כי איבדה את בנה אסף. אנחנו חייבים להירגע ולתת כבוד למשפחה האבלה, זה לא יזיק לאיש. דעתכם חשובה shooky@mqg.org.il

ביום שלישי 9/11/10 החליט חבר שופטים ברוב של 2 מול 1 שיש להטיל קלון על חה"כ צחי הנגבי שהורשע במתן עדות שקר. "פאוזה" עבירה שיש עמה קלון- השופט זמיר קבע את מושג הקלון : "הקלון כביטוי משפטי, הוא פועל יוצא של פגם מבחינה מוסרית. השאלה היא מהי מידת החומרה של הפגם שיש בה כדי להטיל קלון על העבירה". "קלון" - כתם, בושה, כלימה, ביזיון, חרפה, אי כבוד, עלבון, גנות (לקוח ממילון עברי עברי אינטרנטי זמין) "סוף פאוזה" חשבתם פעם על הרעיון הזה? חה"כ צחי הנגבי הורשע במתן עדות שקר. למה אני צריך את ביהמ"ש שיקבע כי יש בעבירה כתם, בושה, כלימה, ביזיון חרפה, אי כבוד, עלבון או גנות? לא יכולתי להגיע למסקנה הזו לבד? אני מתחיל לתהות- מתי ביהמ"ש לקח על עצמו את התפקיד לקבוע מתי יש בעבירה קלון ומתי אין? התשובה עולה מיד: מרגע שהציבור ויתר על אותו תפקיד. אנחנו כנראה עד כדי כך מכילים ומקבלים עברות מסוג זה, שבית המשפט לקח לו את החובה המוסרית לומר לנו "שימו לב, מי שעבר עבירה זו אינו ראוי שיכהן עוד בתפקידים כאלו ואחרים". זה קרה בדיוק ברגע שאנחנו הפסקנו לשים לב, או שפשוט הפסיק להיות לנו אכפת מי מתמנה לאיזה תפקיד ואיזה שק עבירות הוא סוחב על כתפיו. חה"כ הנגבי כנראה בכל זאת עושה משהו נכון. הוא מקבל גיבוי ועידוד מכל הסובבים אותו, כאילו שהעבירה והקלון התחלפו בתפקידים. עזבו רגע את העבירה בצד, הנגבי כנראה קיבל קלון שלא הגיע לו... הוא רק דוגמא. אנשי ציבור שעברו עבירות והורשעו ממשיכים במקרה הטוב לכהן בתפקידים ציבוריים או אפילו פרטיים בכירים, ובמקרה הרע ממשיכים באותן עבירות בהן הורשעו. אנחנו חיים בעולם בירוקרטי של תקנות ונהלים. תוצר הלוואי המיידי הוא איבוד שיקול הדעת (לא סתם הצבא זכה למוניטין לו הוא זכה). במקום בו מישהו חושב במקומנו, אנו מפסיקים לחשוב. פורסם באתר "אומ"ץ ישראלי" של המכללה לאיכות השלטון

לפני מספר שנים הכריזה הממשלה על שיטת קשר חדשה עם הציבור בשם "ממשל זמין", האמורה לאפשר לכל אזרח לפנות למשרדים השונים באמצעות האינטרנט ולקבל שירותים רבים מבלי להגיע פיזית למשרד. בתחומים רבים חל אמנם שיפור, בעיקר בכל הקשור לקבלת מידע סטנדרטי והורדת טפסים שונים. עם זאת חלה גם הרעה בתחומים רבים וחשובים. * הכותב משפטן ורואה חשבון , לשעבר נשיא לשכת רואי החשבון

לעתונות יש תפקיד חברתי חשוב. אחד התפקידים שלה הוא לחשוף לציבור ענינים לא תקינים שהמימשל היה מעונין להסתיר מהציבור ובגלל העדר שקיפות נאותה בהתנהלות המימשל לעתים קרובות הוא מצליח. חשיפת ענינים כאלה היא אינטרס חשוב של הציבור, שכן אי הנעימות בחשיפה מובילה פעמים רבות לשיפור התנהלות המימשל. דרישה לחשיפת מקורות של עיתונאי משמעותה ייבוש צנור המידע המזין את העתונות, ועל כן היא מנוגדת לאינטרס הציבור וצריך להמנע ממנה ככל שאפשר. דרישה לחשיפת מקורות עיתונאיים צריכה להיות מלווה בנימוק ברור וחד של הצגת אינטרס ציבורי של מניעת פגיעה בציבור, שגובר על האינטרס לחשוף ענינים לא תקינים לציבור. במקרה של ענת קם למשל היה סביר ללחוץ על העיתונאי להסגיר את מקור המידע כי היה חשש מוצדק שהיתה דליפה של ענינים מסווגים גם מעבר למה שכבר פורסם. למשל הנימוק של אי הסגרת עברין על החוק אינו אינטרס ציבורי מספיק חזק, כי לא מדובר במניעת נזק לציבור. לדעתי כדי שנציגי הציבור לא ישתמשו לרעה בנימוקים כביכול בטחוניים יש לחייב את הרשות הדורשת חשיפת מקור עיתונאי לפרסם בציבור ביחד עם הדרישה את נימוקי הדרישה, כדי שהם יעמדו למבחן הציבור. יוסי יעלי

מקאו , סין, 5.11.10. אחד ממשתתפי הכנס ציטט את טולסטוי שאמר, "שאנשים רעים מתארגנים גם אנשים טובים יכולים וצריכים להתארגן", משפט שראוי לצטט בכל הזדמנות., והוסיף "יש לי שתי הודעות עבורכם. הודעה ראשונה: אין שחיתות בארצי; הודעה שנייה, ההודעה הראשונה היא שקר". פתיח מעניין זה, שהצליח למשוך את תשומת לבם של באי הכנס הרביעי של "הארגון הבינלאומי של ארגונים נגד שחיתות" (IAACA) שהתקיים בשבוע הראשון של נובמבר באי מקאו שבסין, יצא מפיו של הנציג האוסטרי, פתיח שאפיין את אווירת ה"דבר והיפוכו" ששררה בכנס אליו הגיעו נציגים מ 150 מדינות . * עו"ד פרתם היה נציג התנועה לאיכות השלטון בכנס.

כשקראתי את החלטותיו של השופט יואל צור בעניין ח"כ הנגבי, הן את החלטת הזיכוי והן את ההחלטה כי אין קלון במעשיו, חשבתי לרגע שהיה בלבול, ואלו הם סיכומי הסניגוריה. כשהובהר לי שאכן מדובר בפסק דין של שופט ולא בדבריו של הסניגור, התחילו לצלצל במוחי פעמוני אזעקה. החלטתי לחטט קצת בעבר, כדי להבין את מקורן של ההחלטות המוזרות של השופט צור. * ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה. *לבלוג "הרמת מסך"

ישראל מדורגת במקום ה-30 במדד תפישת השחיתות הבינלאומי. 30 מתוך 178. האם אנחנו באמת כל כך מושחתים, ומה קורה במקומות אחרים בעולם? * הכותבת סטודנטית למדעי המדינה ולימודים רומאנייםולטינו אמריקאיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומתמחה של "רוח חדשה" בדוברות התנועה לאיכות השלטון.

אני לא חשוד באהדה לימין או בהסתה לרצח- אבלמה כאן הקשר ל"איכות השלטון"? אולי דווקא אלו (משמאל ומימין) שחושבים שהרשעה פוליטית של אדם בעבירה חריגה (שעל יד אחת אפשר לספור את המורשעים בה לאורך שנות המדינה) היא- היא פגיעה ב"איכות השלטון"? אופק בירנהולץ

המלחמה בשחיתות חובקת עולם. ישראל ממוקמת ברמה 6.1 כמו חלק מארצות אירופה. המענין הוא שנסיכות קטאר ואיחוד האמירויות קבלו ציון גבוה יותר מישראל, כלומר לנו כנראה יש עוד הרבה מה לעשות במלחמה בשחיתות. יוסי יעלי מביא בפנינו סקירה קצרה ומרתקת על הנעשה בעולם במלחמה במחלה האיומה הזאת הקרויה שחיתות.