אנו נמצאים בתקופה שבה הסטנדרטים למינויים מתעדכנים ויש רגישות גדולה למטען המוסרי שנושא עמו מועמד לתפקיד ציבורי הרבה יותר ממה שהיה נהוג בעבר. האירועים הבולטים בענין זה היו המינויים לתפקיד מפכ"ל המשטרה ולתפקיד הרמטכ"ל. סביר להניח שכל מועמד לתפקידים כאלה מילא תפקידים ביצועיים רבים לפני כן ובודאי עשה גם שגיאות התנהלות בעבר. נשאלת השאלה איך מצד אחד מעלים את סטנדרט ההתנהגות למפרע ומצד שני לא חוסמים מועמדים בעלי ניסיון מקצועי עשיר ומקבלים לבסוף מועמדים בעלי ניסיון מקצועי מוגבל יותר או שהיו פסיביים מדי ולכן גם לא עשו שגיאות רבות? בשני המקרים הוגשו עתירות לבגץ נגד המינויים תוך כדי דיון ציבורי סוער לפני שהנושא העקרוני לובן מספיק. הבעיה היא "איך צריך להתיחס לשגיאות של אדם בתפקיד ביצועי" כמאמר הפתגם "בלי לשפוך את התינוק ביחד עם המים".

באיחור של חודשים הצטרפה התנועה לכלל התקשורת במה שיזכר כ-"פסטיבל גלנט". התנועה דרשה להדיח את חברי ועדת טירקל והעומד בראשה. מופגן נסיון כן לפתור את סיבת השורש, וכרגיל, בנחרצות רבה. יחד עם זאת, עולות תהיות איפה היה קולה של התנועה כל אותם חודשים מאז מינוי גלנט ועד ההתעוררות הפתאומית בשבועות האחרונים.

אין דבר יותר מתבקש מאשר לרדת על נציגינו בכנסת בכל הזדמנות אפשרית. יש המון סיבות... * פורסם באתר המכללה לאיכות השלטון

שלום רב, שני דברים בגיליון זה שאני מבקש להגיב עליהם: למאמרו של עו"ד מיכאל פרתם על גב' גבריאל גיפורדס: ח"כ ישראלי לא יורד לדבר עם סתם "עמך" אך היה עושה זאת אם זה היה כדאי לו. ומדוע גב' גיפורדס עשתה זאת? כי זה כדאי לה! ד"ר מאיר גלבוע (שקיפות, שקיפות) קובל על כך שתלונות באות רגע לפני מנוי. מזכיר את האישה שטוענת כלפי בעלה: "מדוע אינך עונה לטלפון?" והוא אומר: "אבל הטלפון לא מצלצל" ועל כך היא עונה: "תמיד אתה צריך לחכות לרגע האחרון?". אם כוונת המתלונן היא למנוע את קידומו של אותו אדם, מתי יתלונן? בברכה יואב סימון

לשוקי שלום טרחתי והקדשתי שעות לא מעטות (בעיקר בעת שהות עסקית בחו"ל) כדי לקרוא את פסק הדין במלואו. צר לי שמי שפתחה את תיבת הפנדורה הזאת באומץ ובנחישות (א' מבית הנשיא) לא הגיעה לקבלת עמדתה ע"י הפרקליטות ולכן לא נכללה בכתב האישום. לפי פסק הדין ועמדת השופטים כלפי המתלוננות אני חושב שלא יהיה זה מופרך להניח כי גם במקרה זה שלה הייתה המערכת המשפטית מוצאת את גרסתה אמינה מזו של משה קצב, ומוצאת אותו אשם גם במעשים אותם ביצע בה. מיד לאחר גזר הדין - שיש להניח כי יינתן בתוך חודש פברואר או זמן מה לאחר מכן - צריכה המערכת הציבורית בכלל והתנועה לאיכות השלטון בפרט להתרכז בשלילת כל זכות ש"מגיעה" לקצב בגין היותו "נשיא לשעבר" בזה תקציב הקשר עם הציבור (לשכה, נהג, עוזרים) הזכות להיקבר בחלקת גדולי האומה, הפסל בבית הנשיא, כל תמונה במוסד רשמי המחברת את האיש עם מוסד הנשיאות ועוד. הדבר היחידי שכנראה אי אפשר ולדעתי גם לא צריך לשלול הוא הפנסיה. זאת מתוך הנחה כי כל המתלוננות יגישו תביעות אזרחיות בגין הנזק, הסבל וההשפלה שנגרמו להן (בזה גם א' מבית הנשיא) ולאחר שייפסקו להן פיצויים (מלבד אלה שאני מאמין שייפסקו במסגרת ההליך הפלילי) שאני מאמין שיהיו "פיצויים לדוגמא" יהיה מקור כספי לתשלומם. אני מודה כי החל ממסיבת העיתונאים הראשונה של קצב בפרשה (לאחריה התפטר דוד ליבאי מההגנה) שבה חזיתי מספר פעמים אמרתי לעצמי איך יכול להיות שאדם כל כך נמוך יגיע למשרה כה רמה? אין לי לזה תשובה גם היום ויש לבחון מחדש את דרך המינוי כדי להימנע ככל האפשר ממינוי כל כך בלתי נאות בעתיד. אשמח לקבל תגובתך או אם תרצה לפרסם המכתב בעיתון. ב י ד י ד ו ת משה רייך

א. אינני מתמצא בדרכיה של המנהיגות ובודאי שלא בקשרים הפגועים שבין שר הביטחון לרמטכ"ל הנוכחי, אולם מכל הדברים המעידים על התנהגותו של שר הביטחון נראה לי שהיריבות בינו לבין הרמטכ"ל נובעת מהעובדה שמדובר בשר שלמרות שהעבר הצבאי שלו מפואר הוא סופראגוצנטרי ותאב שילטון ויש לי הרגשה ששום רמטכ"ל לא יסתדר איתו אלא אם זה יהיה מעין YESMAN שלא יעיז שלא לעשות מה ששר הביטחון אומר לו. נראה שהתנועה בפעולתה הברוכה חייבת לברר בצורה משמעותית את פשר הסכסוך בין ברק לאשכנזי ולהבהיר זאת לציבור הרחב ובמידת הצורך להביע אי אמון בשר הביטחון. ב. לפני זמן קצר הועלה שמו של עמרם מצנע כמנהיג פוטנציאלי. משום מה נאלמו הקולות שדברו בעד מצנע. ידוע לי שהפעילות שלו בירוחם היתה יוצאת מגדר הרגיל וכדאי אולי לחשוב איך להציע לו כן להיכנס לפוליטיקה. באחד מהדיונים בטלביזיה אמרו עליו שהוא איננו מתאים לפוליטיקה כי הוא ישר מדי. האומנם פוטליטיקה צריכה להתנהל רק על ידי נוכלים? ג. ולבסוף רציתי להקדיש מספר שירים או סיסמאות לכמה ממנהיגנו. לבנימין נתניהו הייתי מקדיש שיר בשם "כשאתה אומר כן, למה אתה מתכוון" לאלי ישי הייתי מקדיש "איך הפשפש עלה למעלה" לליברמן הייתי מקדיש את סיסמת האצ"ל "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום" בברכה פרופ. ראובן חיות עומר

זו תקופה לא קלה עבור על המטה הכללי של צה"ל, פוליטיקה בתוך כל ארגון יכולה בקלות מאוד להתגלגל למשהו מאוד מכוער. קודם היה את כל העניין סביב מינוי גלנט ואילו הצעקה האחרונה היא המינוי הזמני של יאיר נווה שגם סביב פרשיה זו יש לא מעט מתנגדים.

התנועה לאיכות השלטון קראה באופן פומבי לפיטורי חברי ועדת טירקל והחלפתם באנשים חדשים. הסיבה מאחורי הקריאה היא שבענין בדיקת מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל חברי הועדה לא עמדו בציפיות של הקוראים להחלפתם.

לפעמים נדמה כי בשיחות היומיומיות שלנו וגם בשיח התקשורתי בישראל אין מספיק חשיפה לסיפורים הקטנים יותר. לא פעם חשבתי איך מתפתחים הסקנדלים הללו - הליקויים, השחיתויות, תאוות הבצע ובעצם איך זה שדמות ציבורית כזו או אחרת חושבת שהיא כל יכולה. אנו מקבלים את הסיפורים הללו בתור תוצר מוגמר- כשמגיע ה"בום" הגדול *שולה פוקס, סטודנטית לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית המתמחה במחלקת ארגון וחברים בתנועה - מוזמנים לקרוא עוד מרשמיה בבלוג בדה מרקר קפה 'מיומנה של מתמחה'

רוב הרמאים ועברייני הצווארון הלבן נלחמים ברשויות אכיפת החוק עד טיפת דמם האחרונה (של החוקרים, התובעים והשופטים). מעטים הם בבחינת "מודה ועוזב ירוחם". סם אנטר הוא אחר. אם תמצאו בתיאור שלו של "אמנות הספין", או במלים אחרות עצות מעשיות לעבריין צווארון לבן שנחשף, דמיון למציאות שלנו ולהתנהגות של פוליטיקאים ושל בכירים אחרים בשלטון ובממשל – האחריות עליכם. *ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה. ** פורסם בבלוג "הרמת מסך