שלום רב, כחבר וותיק בתנועה ברצוני להצטרף לדעתו של דוד אגמון שלא להתנגד למינויו של גנות לכל תפקיד שהוא. גנות הוא איש ביצוע מעולה עם רקורד מוכח ולאחר ששירת כראש השב"ס אין כל עילה שלא ישרת במשרד לבטחון פנים ואפשר לראות את מעידתו מלפני 15 שנה כתופעה שחלפה. מציע שנלמד מהרקורד של מאמן הכדורגל גיא לוזון. התנועה הגישה צו כנגד מינויו שלא היה מוצדק אפילו ברגעו הראשון. ומה קרה מאז מינויו? נבחרתו השיגה הישגים ונצחונות שלא חווינו כבר שנים בכדורגל ההזוי שלנו. בברכה, אשר אפשטיין

בגיליון "מאחוריך" שנשלח אלי ראיתי שגם לחברים אחרים היתה תחושה לא נוחה מעמדת התנועה לאיכות השלטון שדרשה את התפטרותו של אלי ישי מסיבות של אחריות מיניסטריאלית ותו לא. ישי בוודאי לא יתפטר מרצונו. הוא ובנימין נתניהו נאחזים בקרנות המזבח. שמענו על חשדות לשוחד בוועדת ביקורת המדינה, ואלי ישי, שהצהיר שהוא בעד הקמת ועדת חקירה, הנחה את נציגו בועדת הביקורת להתנגד להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. מה שלא ברור לי הוא מדוע התנועה לאיכות השלטון איננה מעוניינת בוועדת חקירה ממלכתית. די ברור שהאחריות אינה חלה רק על ישי אלא גם על קודמיו בתפקיד וכנראה גם על קודמיו בתפקיד של בנימין נתניהו. ועדת חקירה ממלכתית היא הגוף הרשמי היחיד שיכול לחקור את כל האחראים למחדל מסויים ויותר מזה, להגיע למסקנות אישיות שיאלצו את האחראים לצאת לפחות לזמן מה מן הזירה הציבורית. הגיע הזמן שהפוליטיקאים ידעו שעל מחדלים יש לשלם ושלצבירת עוצמה פוליטית ישנם גבולות ברורים. הפוליטיקאים לא יתפטרו מעצמםאך ועדת חקירה ממלכתית יכולה לאלץ אותם לעשות זאת (ולכן נתניהו וישי מפחדים ממנה). הפוליטיקאים הנושאים כעת במשרות בעלות האחריות המיניסטריאלית אינם האבות היחידים של מחדל זה. וועדת חקירה ממלכתית יכולה לרדת לשורש העניין ולמצוא את האחראים האמיתיים. עם אריאל שרון כנראה כבר לא ניתן לבוא חשבון אבל אחריות מיניסטריאלית צריכה להיות לכל שרשרת המיניסטרים שתחת הנהגתה רוקן שירות הכיבוי מתוכן והפך לכר למינויים פוליטיים ולכוח ביטחון ללא כוח וללא ביטחון. לדעתי, אם כן, התנועה צריכה לפעול ולתמוך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולא רק "לקרוא להתפטרות". חרות מעוז, תל אביב

מקריאה בתקציר גזר הדין עולות כמה שאלות נוספות אשר לגביהן אין התייחסות רצינית. מסתבר שהתהליך אשר נמשך שנים רבות היה ידוע וגלוי לרבים מאוד, החל מהעובדים שליוו את משה קצב שנים רבות והמשך בקולגות, ביניהם פוליטיקאים מכל המפלגות. 1. מה דינם של שותפיו לדבר עבירה- קרי אותם עובדים אשר היו מעורבים בהכנת האירועים שבהם ביצע הנשיא את זממו, ולחילופין היו מעורבים בהצקות לנשים כאשר סר חינן? 2. מה לגבי כל הפמליה אשר ידעה על המתרחש, אך לא נקפה אצבע? 3. בתהליך בחירתו של קצב לנשיא המדינה היו מעורבים פוליטיקאים רבים. רובם ודאי ידעו על מעלליו אך העדיפו לשתוק- כמו למשל מה שמצויין בעיתונות לגבי השר שרון. האם אין אפשרות להוקיעם? בברכה ד"ר גליה גת-יבלונסקי

כשלואיס ברנדייס אמר שאור החשמל הוא השוטר הטוב ביותר, הוא לא התכוון למנורות מסנוורות, שהיו מותקנות בחדרי החקירות ומכוונות לעיני הנחקרים, אלא למתכון הטוב ביותר נגד שחיתות שאצלנו לא מרבים להשתמש בו. *ד"ר מאיר גלבוע חוקר משטרה לשעבר, ד"ר לקרימינולוגיה ואכיפת החוק, לוחם במובן הלא-מלחמתי של המלה. ** פורסם בבלוג "הרמת מסך

מילים רבות נשפכו בימים האחרונים על פרשת הנשיא משה קצב. אפשר לדון על מבנה השלטון והפרדת הרשויות. אפשר גם לנהל ויכוח על שיטת המשפט הנהוגה בישראל – הסדרי הטיעון, משך הזמן הארוך הנדרש בין הגשת כתב אישום לבין פסק הדין (אשר, למעשה, מרחיק אותו מן הצדק). אפשר גם לגרור את הויכוח, כמו שיש מי המנסים לעשות זאת, למאבק חברתי-מעמדי בין מזרחיים לאשכנזים, בין עשירים לעניים או בין עיירות הפיתוח לשכונות היוקרה. פורסם באתר המכללה לאיכות השלטון

מפרשת קצב עולות ארבע מסקנות: א. יש בפרקליטות אנשים טובים שמכינים תיקים בצורה ראויה לציון ב. יש צורך דחוף בהעמדת מבקר לפרקליטות ג. עיסקת הטיעון עם קצב משקפת כשל של היועץ המשפטי לממשלה ד. נדרש פיקוח ציבורי על החלטות של היועץ המשפטי לממשלה שיש בהן מרכיבים של שיקול ציבורי

מדוע לא למצוא דרך (כולל פירסום ברדיו ובטלויזיה על בסיס שבועי) לפירסום שמם/ תפקידם של אותם צוברי כוכביות ואת הנזקים העלולים להיווצר מאי תיקון הליקויים? נחסוך כך את הדיון הקבוע "מי אחראי למחדל" כאשר יתרחש האסון הבא. דוד אנקווה

עם ההרשעה של משה קצב התחושה שלי חגיגית. יחי ארגוני הנשים ותחי מערכת החוק בישראל ימים רבים עברו מאז עמדתי בככר מלכי ישראל עם שלט תוצרת בית שהכנתי עם הבן שלי יואב, עליו כתוב בפשטות ובטוש שחור: "קצב לכלא". עמדנו שם שעות ארוכות בין ההמונים עד שכאבו לנו הרגליים וגם הידיים שנשאו את השלט. הבענו את מחאתינו בנוכחות, בשלט ובקריאות קצובות. לקחתי חלק פעיל בקמפיין נגד קצב גם כיועצת תקשורת במשך כל המהלך של מחאה מאורגנת הקוראת להרשעתו. באותם ימים ייעצתי נגד החיבור שנעשה אז בין משה קצב לחיים רמון. חיבור שלא היה לרוחי. אז, ובוודאי היום, סברתי שיש הבדל של שמים וארץ בחומרת העבירות. קצב הוא פושע, שעכשיו הורשע בבית המשפט. רמון הוא מטריד מיני, שלמיטב ידיעתנו פעל פעם אחת והורשע על עברה יחסית מינורית לזו של קצב. חשוב לעשות את האבחנה הזו בצורה ברורה. להבנתי, אין לרמון מה להמשיך בקריירה ציבורית ומצער ולא נכון שהוא עדיין עימנו ברמה הציבורית – יש עליו אות קלון, אבל: הוא לא פושע ברמה של משה קצב שבמשך שנים פגע בנשים, ישב בכסא נשיא מדינת ישראל ובייש את עצמו ואת התואר שהוא נשא בצורה שקשה לתאר. פורסם ב"מאי בלוג"

כולנו מקבלים בהכנעה כאילו זו גזירה משמיים, את קרקוע חיל האוויר כשמדובר במשימות כבוי אש . משום מה אין מי שמעז לשאול בקול רם את השאלות הבאות:

הכוונה למנות את ניצב (בדימוס) יעקב גנות למנכ"ל המשרד לביטחון הפנים מעוררת שוב סערה. כאילו לא היה לנו די בטלנובלה המתמשכת של מינוי המפכ"ל: מכל המועמדים האפשריים נבחר דווקא גנות כמועמד המוביל לתפקיד. ** פורסם ב"ישראל היום" 27.12.10